לשכת עורכי הדין משנסת מותניים

מסתבר כי בעוד שמדינת ישראל מאפשרת לעשרות אלפי חרדים מדי שנה להרוג את עצמם באוהלה של תורה ואפילו לקבל על זה כסף, מי שלומדים באופן קונקרטי מאוד לצורך רכישת מקצוע יצטרכו לעשות כן בשעות שאחרי העבודה. מסתבר שהתמנון ששמו חוק ההסדרים, אשר באופן זוחל מכרסם בעוד ועוד זכויות סוציאליות של מגזר זה או אחר, החליט לכרוך את זרוע התמנון שלו בצ'אפחה ידידותית מסביב לצווארם של פרחי המשפט, אשר עד כה היו זכאים לדמי אבטלה בתקופת 'בין המיצרים' הקצרה שבין מועד סיום התמחותם למועדי בחינות הלשכה. דמי אבטלה אלו נועדו מן הסתם לא ללימוד בישיבה, שהוא כאמור חשוב בכדי להציל את ישראל מכל חטאיה ולהביא את הקדוש ברוך הוא לעזור לה בכל בעיותיה (למרות שמתוצאות פגישות ביבי עם אובמה, זה לא כל-כך עובד בינתיים), אלא לרכישת מקצוע: הם נועדו לשינון הפיזי והמפרך של חומרי הבחינות של הלשכה, אשר הלשכה עצמה מצהירה בגאון כי הן (הבחינות) הופכות להיות קשות ומורכבות משנה לשנה. לשכת עורכי הדין, במכתב שנשלח לפרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים, ולמר יצחק הרצוג, שר הרווחה, שואלת 'ממה נפשך': הרי החוק הוא זה אשר מחייב את פרחי המשפט הצעירים ללמוד את כל נפתוליהם של החוק והתקנות לקראת הבחינות, אך ידו השנייה של החוק אינה מאפשרת לפרחים האומללים להתמקד בלימוד-לבחינות הלשכה ומונעת מהם את דמי האבטלה בתקופה זו: "המדובר הוא בעיקר באנשים צעירים, שנמצאים בתחילת דרכם ולפני פתיחת הפרק המקצועי בחייהם. בהתבסס על מצב החקיקה הנוכחי, מחייבת כיום המערכת משפטנים אלה לעבור מבחן רחב היקף, המבוסס על לימוד ושינון פרטים רבים, בעיקר בצדדיו הדיוניים של המשפט. מבחן זה נערך כשלושה חודשים לאחר סיום ההתמחות. מטבע הדברים נאלץ המועמד להקדיש חודשים אלה ללימוד אינטנסיבי ומפרך לקראת המבחן. תוכן המבחן וצורתו הם מצוות המחוקק (תקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), תשכ"ג-1962), והצורך בלימודים האינטנסיביים נגזר ישירות מקביעותיו. במשך זמן ההתמחות השתכר המתמחה כדי מחייתו עקב עבודתו אצל המאמן. אולם, משסיים את התמחותו ונאלץ להקדיש כשלושה חודשים ללימוד אינטנסיבי, כדי שיוכל להיכנס לטרקלין מקצוע המשפט, אין המשפטן לעתיד יכול גם לעבוד במהלכה של תקופה זו. אין זה משום שאינו מוכן ומסוגל לעבודה, אלא משום שהמערכת והמחוקק גזרו עליו את גזירת תקופת הלימודים, שבלעדיה סביר שלא יוכל לזכות בהסמכה כעורך דין ולהתחיל להשתכר למחייתו. פגיעה מלאכותית וגורפת זו בציבור, הזכאי לדמי אבטלה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, היא פגיעה פסולה, בלתי מידתית ולא נכונה, ציבורית ומעשית". הגם שלשכת עורכי הדין קובלת נגד ההסדר, אשר לפיו נשללים דמי האבטלה מפרח המשפט, היא מרגיעה את נערי האוצר החרדים לתקציב (כמוהם כנער הולנדי אשר סותם באמצעות חוק הסדרים את הסכר הנפרץ של תאוות המגזרים השונים לעוד ועוד תקציבים) כי בקרוב "היא תסדיר את הנושא", ומתארת במכתבה כיצד היא פועלת לשינוי מתכונת הבחינות, אשר תושתתנה על יכולת ניתוח ולא על שינון כך ש"הצורך בשלושה חודשי לימוד יתבטל מאליו ובא גואל גם לבעיית דמי האבטלה". את מכתבה מסיימת הלשכה בנרגשות בנוסח "עתיד האומה מוטל על שכמי הצעירים האלו", וקוראת לשר המשפטים "לשקול מחדש סוגייה זו, ולמצוא את הדרך לבטל את ההחלטה, המכבידה לשווא על ציבור צעיר וראוי, שיש לסייע לו ולטפחו בשלב זה של חייו". עם זאת, יש לציין כי הנפגעים העיקרים של גזירה זו יהיו פרחי המשפט הלא-עשירים, שאין להם אמא-אבא אשר יממנו את מחייתם במהלך לימודיהם לבחינות הלשכה. הגזירה הזו תאפשר לבוגרי המרכז הבינתחומי בהרצליה ודומיהם להמשיך במסע לקראת הרישיון הנכסף, ותאלץ את מי שנאלצים לעבוד לפרנסתם לנשור באמצע הדרך, שכן ללא לימוד אינטנסיבי מאוד לבחינות הלשכה, ספק אם יעברו בחינה זו אשר רובה ככולה מבוססת על שעות הלמידה אשר אותן הקדיש המתמחה ללימוד. האם העניין יגיע לבג"צ? למרות תדמית השפיטות שיש לבג"צ בכל נושא אפשרי, למעשה בג"צ מתערב לעיתים נדירות מאוד בחקיקה של הכנסת, וזאת אך ורק במקרים שחקיקה זו אינה סבירה באופן קיצוני. מתחם הסבירות ומרחב הפעולה אשר ניתן לכנסת, בניגוד לדימוי, הוא נרחב ורחב כערבותיה הצחיחות של אמא רוסיה. אך כל זה לא מרתיע את הלשכה לעתור לבג"צ בעניין פתיחת העיסוק במקצוע עריכת הדין לעורכי דין זרים.

יש מי שיכנו את העתירה אשר הגישה הלשכה לבג"צ (יום ד', 20.5.09) עתירה 'גלדאית'. בעתירה אשר הוגשה על-ידי לשכת עורכי הדין באמצעות עורכי הדין רנאטו יאראק ושירה לוריא חי-עם, קובלת הלשכה כנגד פתיחה-חד-צדדית של העיסוק במקצוע עריכת הדין, או חלקו, בישראל, בפני עורכי דין זרים. בכדי לא להצטייר גלדאית מדגישה הלשכה כי אינה מתנגדת לעצם כניסת עורכי דין זרים למקצוע, אלא לאופן שבו זה נעשה – בהתגנבות לילית בחשיכה, קרי, דרך חוק ההסדרים. טענת הלשכה בהקשר זה דומה לטענת כל מגזר אשר קובל (ובצדק רב) כי עניינים שבמהות מוכנסים כלאחר יד לחוק ההסדרים, וזאת ללא דיון מעמיק אשר מתחייב ממורכבות הסוגייה. הלשכה מציינת כי עם אינפלציית עורכי הדין הנוכחית, התחרות בין עורכי הדין חדלה להיות "תחרות בריאה" וזו למעשה תחרות אשר "מורידה את רמת המקצוע" ו"מהווה רעה חולה לחברה הישראלית כולה". הרפורמה המוצעת בענף עריכת הדין, כמפורט בעתירה, כוללת מתן היתר לעורכי דין זרים לתת שירותים משפטיים, לייעץ, לחוות דעה, לערוך מסמכים משפטיים בנוגע לדין הזר, מתן אפשרות לעורכי דין ישראלים לעסוק בשותפות עם עורכי דין זרים ומשרדי עורכי דין זרים, ומתן אפשרות למשרדי עורכי דין זרים לפתוח שלוחות בישראל ולשותפויות זרות של עורכי דין זרים לפעול בישראל. בעתירתה קובלת הלשכה על כך שהאוצר קיבל החלטה חפוזה, וזאת בלא שגיבה החלטה זו "בנתונים כלשהם בדבר השפעת פתיחת השוק לעורכי דין זרים על התקציב או על כלכלת ישראל מחד, ועל ההשפעה השלילית הצפויה על שוק עורכי הדין הישראלים, מאידך". במילים אחרות, גורסת הלשכה כי ההחלטה הינה בלתי סבירה וזאת היות שטרם קבלתה, לא נאסף המידע הרלוונטי ולא נשקלו השיקולים אשר היו צריכים להישקל. לשכת עורכי הדין מביעה פליאתה על כך שמדינת ישראל הסכימה לפתוח שעריה בפני עורכי דין זרים, אולם לא הציגה דרישה זרה למדינות אחרות ביחס לעורכי דין ישראלים. עוד קובלת הלשכה על כך שהפגיעה בחופש העיסוק של עורכי הדין הישראלים אינה לתכלית ראויה, שכן "קשה לראות את הקשר בין התיקון המוצע לבין תקציב המדינה, ואף לא את הקשר למדיניות כלכלית".

ביני לביני, בזמן שהלשכה מגוננת על הישבן של פרחי המשפט (קרי על יכולתו להיצמד לכסא למשך כל תקופת הלימודים לבחינות הלשכה, תוך שהוא פנוי מחרדות פרנסה), ועל הישבן של עורכי הדין (מפני האוצר אשר עורך לשוק עריכת הדין מה שהוא ערך בעבר לשוק המוצרים האלקטרוניים, קרי החדרה של מותגים זרים לשוק), היא גם מעניקה תוארי 'ח"ח' לעורכי דין מומחים בתחומם. כל מי שאי פעם נזקק לשירותי עריכת דין זוכר ודאי את ההתלבטות בין שפע עורכי הדין הקיימים בשוק, את אי-היכולת להבין מי הוא מה ולמה וכמה, ומי מתמחה במה. אם שואלים את עורכי הדין, הם תמיד ירעיפו על עצמם תשבחות בדבר "מומחיותם" בתחום זה או אחר, והלקוח ההדיוט אשר מולעט בשפה משפטית שנשמעת כשפת סתרים של חוג סגור, מתקשה לברור מבין המינוחים המשפטיים המפוצצים, ארשת ה'כל יודע' שעורך הדין עוטה על פניו, עשרות ספרי החוק עבי הכרס אשר מתנוססים במשרדו, חליפת השחור-לבן שבה הוא חנוט, וושולחן המהגוני בגודל הכינרת לפני הכיווץ האחרון שהוא נחבא מאחוריו, את האמת בדבר מומחיותו. קשה לדעת אם הצעד אשר יזמה הלשכה תסייע ללקוחות 'שוקיסטים' (לרוב, כאשר אדם פונה לשירותים משפטיים, זה כאשר הוא במצוקה אשר לא מאפשרת לו לבצע תחקירי עומק על אודות עורכי הדין עימם הוא מתקשר), או תייצר, בשם 'טובת הציבור' מנגנון משומן של השתלמויות, אשר יפרנס את עורכי הדין הוותיקים, אבל הנה, בקצרה, הרעיון: בכדי שעורך דין ייחשב כמומחה באחד התחומים אשר בהם הלשכה תעניק תעודת מומחיות (בין היתר: ביטוח, בנקאות, דיני עבודה, משפט מסחרי, ירושות, צוואות ועזבונות, דיני המעמד האישי, דיני נזיקין ועוד ועוד) עליו לעמוד בקריטריונים המצטברים הבאים: ותק של 10 שנים לפחות כעורך דין פעיל, עיסוק בתחום ההתמחות המבוקש לפחות 5 שנים, עמידה בהשתלמות מקצועית בהיקף של 120 שעות (בעלי תארים מתקדמים או ותק מוגבר יזכו להפחתת היקף שעות ההשתלמות הנדרש), הצגת חמש "פרויקטים" מעשיים לפחות שבוצעו בחמשת השנים האחרונות בתחום ההתמחות המבוקש, כגון תיקים בבית המשפט, חוות דעת, מאמרים, כמו גם הבאת עדויות מטעם לקוחות ושופטים על אודות מומחיותו. בנוסף לכל אלו ירואיין המועמד לתואר המומחיות על-ידי הוועדה. האם יוזמה זו באה לפרנס מוסד השתלמויות גלדאי, לחזק את הפיקוח של ה'גלדה' על חבריה, או שמא, להגן על הציבור מפני טירוני משפט אשר מסבים נזקים בלתי הפיכים ללקוחותיהם בשל הצהרות כזב על "מומחיות" בתחום זה או אחר? דומה כי התשובה היא גם וגם וגם וגם. יוזמה זו היא למעשה יישום של דוח הוועדה, שהוקמה לבחינת הטלת חובת השתלמות ותוכנית מומחים לדין, בראשות פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים. לצורך בדיקות המומחיות תמונה ועדה בת 7 חברים שבה יכהנו עורכי דין בעלי ותק של עשרים שנה ומעלה ממגוון תחומי משפט. הוועדה תמנה ועדות משנה בנות שלושה חברים לפיקוח על כל אחד מ-24 תחומי ההתמחות המיועדים. דומה כי לצד העמסת-יתר של מנגנוניזציה על הלשכה, תקיים הלשכה פונקציה של בירור מידע אשר לקוח, הפונה לעורך דין בזמן 'הלא הכי טוב' של חייו (למשל כאשר הוא פוצח בהליך גירושין, עומד לדין או נתבע לדין), אינו יכול לברר בכוחות עצמו. לצרכן בודד אין את המשאבים לברר מה עומד מאחורי תשבחות עורך הדין על עיסתו, ולעיתים פערי הכוחות בינו לבין עורך הדין אינם מאפשרים לו לערוך בירור זה. מבחינה כלכלית ומעשית, ניסיון של לקוח בודד לגלות מידע על אודות מידת המומחיות של עורך דינו המיועד, אינה מעשית וכרוכה בעלות גבוהה מאוד של זמן ומשאבים. כל עוד תקיים הלשכה את הבירור באופן אשר ייטיב עם ציבור הלקוחות הפוטנציאליים, ולא עם הצורך שלה לשמן מערכת מתגמלת של השתלמויות ופיקוח, הציבור ייצא נשכר מכך. אך כל זאת נכון בתנאי שהלשכה תציב לנגד עיניה את טובת הלקוח חסר הכלים לברר את מידת המומחיות הנטענת של עורך דינו, ולא את שיקולי שימון המנגנון.