טמטום ואטימות כשמדברים על אינפנטיליזציה של העיתונות מתכוונים לכותרות וכותרות משנה, כיתובי תצלומים ופסקאות פותחות, הלוקחות כמובן מאליו את ההנחה שקוראי העיתון הפוטנציאליים הם יצורים רפי שכל, על גבול האנאלפביתים, שלא מסוגלים לשמור על ריכוז מעבר לחמש שניות רצופות.
כשמדברים על סנסציונליזציה של העיתונות מתכוונים לתפיסה שרואה בקוראים הפוטנציאליים כדור מטקות כה חבוט עד שהפך מזמן לקהה רגש, וכל שאיפתו כיום היא לחטוף מכות יבשות בפרצוף, שיניעו אותו הלוך ושוב בין זעם לרחמים, בין שנאה לגאווה, בין שכול לתחושת נקם, כדי שאיכשהו יוכל להשלות את עצמו בתחושה כי נותרו בו סימני חיים עצמאיים.
כותרת המשנה לידיעה בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות יכולה לשמש דוגמה ייצוגית לרע ולדוחה בעיתונות הישראלית של ימינו. הנה היא במלואה: "צעירה שומרת שבת מנתיבות רק רצתה להגיע לבית של בן-זוגה. היא לא ידעה שצעירים בשנות ה-20 החליטו להפוך את הכביש למשחק - וללחוץ ידיים משתי מכוניות נפרדות. אבל אז משהו השתבש: נהג אחד סטה ימינה ודרס את הצעירה. היא נשארה פצועה קשה בצד הדרך. הם אפילו לא עצרו לעזור לה".
מי שניסח כותרת זו עשה עבודה טובה. מלאכתו היא לסחוט את מרב הרגש והדרמה ממצב עניינים נתון ולהציגם באופן קצר וקולע. ציור דמות הקורבן ("צעירה שומרת שבת מנתיבות"); הדגשת מניעיה הטהורים ("רק רצתה להגיע לבית של בן-זוגה") ותמימותה ("היא לא ידעה"); וכמובן, הביטוי המצמרר, הרגע מפניו חושש הקורא, הרגע שהוא גם משאת נפשו - "אבל אז משהו השתבש".
הרע והדוחה אינו קשור למנסח הכותרת, אלא לעקרון שמוביל אותו. ניתן לראות בכותרות מעין זו את מה שאמנון דנקנר כינה בזמנו "הפואטיקה של הטבלואיד", אך היאחזות בממד האסתטי בכותרות העיתונים, ואין ספק שקיים כזה, מסייעת להסיר מהן את האחריות לטמטום ולאטימות שהן עוזרות ליצור. טמטום ואטימות הן התכונות שהובילו לדריסת הצעירה שומרת השבת מנתיבות, ולנטישתה בצד הדרך.