לכאורה המדינות הערביות "המתונות" המודאגות מעליית האיסלאם הטוטליטרי היו אמורות לחבור לכל מי שפועלים נגדו, ולהתנגד לכל האינטרסים שלו. מנהיגי אותן מדינות אינם רואים בעין יפה את הצלחת החמאס והם יודעים היטב כי הוא יהיה המנצח האמיתי מהקמת מדינה שנייה לצד ישראל, שבמוקדם או במאוחר הוא ישתלט עליה ויהפוך אותה לעוד בסיס של האחים המוסלמים. הזרמים השונים של האחים המוסלמים הם האיום הגדול ביותר לשלטונם. מדוע הם אינם חוששים ממדינה כזו? האם הם באמת דואגים ל"סבל" של "הפליטים"? ממש לא. הם יודעים מי באמת הגורם לסבל הזה. הפתרון לתעלומה הוא פשוט. אין שום אלטרואיזם בתמיכתם בהקמת המדינה הזו, ואפילו לא השקטת מצפון. הם כמובן אינם מוטרדים בכלל, בלשון המעטה, מהסיכון שהיא תהווה למדינת ישראל. אך יש להם גם אינטרס ברור ואגואיסטי מאוד לרצות בכך - "הפליטים" השוהים בארצם.
מדינות ערב רבות מארחות "פליטים" כאלה, ובמשך השנים הן הנציחו את בעייתם כדי שהיא תשמש נשק פוליטי כנגד ישראל, אך עם הזמן הם הפכו לפצצת זמן עבורן עצמן. הפעילות הטרוריסטית המתנהלת במחנות ובשכונות שלהן על אש קטנה, מזינה גם את החתרנות של כוחות האיסלאם הרדיקליים הפועלים נגד המשטר. על-פי מספרים שדיוקם ניתן לוויכוח אך הם מבטאים את עוצמת הבעיה, בסוריה ובלבנון יש מעל ל-400,000 כאלה בכל אחת מהן, בערב הסעודית מעל 300,000, במצרים מעל 70,000, בכווית, לאחר שגירשה מעל רבע מיליון, נותרו כ-50,000, ובשאר מדינות ערב מעל ל-300,000 נוספים. יש כמובן כמה מיליונים בירדן, אך שם, באופן יוצא דופן, יש להם אזרחות.
לא יעברו יותר מימים ספורים מרגע שתקום מדינה, או יישות כלשהי, שאליה הם יוכלו להגר באופן חופשי, עד שהמדינות המארחות הנ"ל יעמיסו את כל "הפליטים" על מטוסים, אוניות, אוטובוסים, משאיות, וכל כלי רכב שזז מהר ככל האפשר, וישלחו אותם בכרטיס לכיוון אחד אל מחוץ לארצותיהם. זה יהיה טרנספר מרצון ושלא מרצון. אל כל אותם המוגדרים כפליטים הם יצרפו קרוב לוודאי את כל האוכלוסיות הבעייתיות שיש להן, את כל "המדוכאים עלי אדמות" למיניהם ואת כל המוסלמים האדוקים יתר על המידה לטעמם, שאת כולם הם ישכנעו שהנה נפלה בחלקם הזדמנות פז להגשים את הג'יהאד ואולי אפילו להפוך לשאהידים בעצמם, רק שיילכו. במילים אחרות, המדינה שתקום תפתור עבור השליטים הערבים את הבעיה הקשה ביותר ליציבות שלטונם, ואולי אף את כל הבעיות כולן.
אלא שאז, כל אותן אוכלוסיות יהפכו לבעיה שלנו. אתם בוודאי תוהים למה שלנו, הרי הם יהיו במדינה אחרת. אלא שלמדינה זו לא יהיה אינטרס לפתור את הבעיה של מיליוני המהגרים החדשים, ולפחות בתחילה גם לא יכולת. הם ישוכנו במחנות עוד יותר צפופים בתנאים עוד יותר מחרידים, וכולם על גבול מדינת ישראל. הגברים והנערים שבהם יעסקו בחפירת מנהרות, פריצת גדרות, הברחת נשק, אימונים, ייצור קסאמים ופעולות טרור. הנשים והילדים, בכל עת שלא ישמשו להם מגינים חיים, יתלוננו באוזני אמצעי התקשורת על מר גורלם שבא עליהם באשמתה של ישראל שגזלה את אדמתם. במילים אחרות - רצועת עזה על סטרואידים, 5 דקות מכפר סבא, 10 ק"מ מפתח תקוה, 16 ק"מ מנתב"ג ומטרים ספורים מסביב לירושלים.
מי שסבור שהתרחיש הזה לא יתרחש אם בדרך נס שלטונו של אבו מאזן יצליח להחזיק מעמד, מוטב שיאזין לנאומיו בעת שהוא מבקר במחנות סברא ושתילא בלבנון, בהם הוא מבטיח למאזיניו שבקרוב יחזרו לבתיהם ולכפריהם.
המסקנה הבלתי נמנעת היא, שגם אלה מבינינו שבתמימותם סבורים שפתרון "שתי מדינות" הוא לטובת ישראל, חייבים לעמוד על כך שפתרון בעיית "הפליטים" ייעשה במקום מושבם בלבד, ולא תינתן אפשרות "שיבה" אף לא למדינה החדשה שתקום. מעניין כמה מנהיגים ערבים יתמכו אז בפתרון הזה.
