נודע מהעיתונות כי רוסיה תקים עבור ירדן כור גרעיני למטרות שלום (ארז ליבנה, "ישראל פוסט", 24.5.09).
מדינת ישראל צריכה ויכולה למנוע הקמת כור גרעיני בירדן, אשר יהווה אם יוקם איום ביטחוני על קיומה של ישראל. תהיה זו טעות להקל ראש בנושא מתוך התחשבות ביחסי השלום שבין המדינות.
כאן המקום להבהיר ולהזכיר, כי אין שום הבדל מהותי בין המצב כפי שהיה בטרם כריתת הסכם השלום בין ישראל לבין ירדן מהבחינה הביטחונית לבין המצב לאחר השלום, ואם חוזה השלום מהווה חיפוי וכיסוי לכור גרעיני למטרות שלום - מוטב כי לא היה נכרת, וממילא בסיכול הכור - יתבטל.
אין כל ספק כי ירדן לא הייתה מעיזה לחלום על כור גרעיני במצב של היעדר שלום עם ישראל, ומבחינה זו עדיף מצב כזה על שלום.
גם ב"תקופת המלחמה" היה הגבול בין ישראל לירדן גבול שקט, מהסיבה הפשוטה שלא היה כדאי לירדנים לאפשר חימום הגבול, דבר שהיה עולה להם בנזקים ממשיים עקב תגובת צה"ל, כפי שהוכח לא אחת.
אפשר וצריך להשליך מירדן על סוריה.
במצב של "שלום", ואפילו ללא שינויי גבול כלשהם, גם סוריה תסבור כי אין מניעה מצד ישראל להקמת כורים גרעיניים בשטחה, שמטעמים שקופים וברורים יוגדרו ככורים גרעיניים למטרות שלום.
בסופו של יום, גם פצצות אטומיות המונעות מלחמה עקב ההרתעה - יכולות להיות מוגדרות כ"פצצות-שלום". אין כל ספק כי פצצות גרעיניות יפותחו בכורים למטרות שלום בכל מקום שיוקמו כורים גרעיניים במזרח התיכון, והטסט-קייס של יקדן ישליך על סוריה, ואחר כך על יתר המדינות.
לפיכך, בפני מדינת ישראל מטלה לא מורכבת לביצוע, אך בעלת חשיבות אסטרטגית ברורה, למנוע בכוח את הקמת הכור בירדן, ואם יוקם - להרסו.
ייתכן, וכך גם רצוי, כי יהא די באזהרה ברורה, כדי למנוע את ההתגרענות, אך אל לנו להיות מוגבלים מראש לדרך זו בלבד.
יהא זה חוסר אחריות לאפשר לירדן להתחיל בפיתוח ואצירת נשק גרעיני בתחומה, בגלל הסיכון הישיר שינבע ממהלך כזה, ויותר מכך בגלל התקדים שיהווה דוגמה לכל שאר המדינות העוינות.
היציבות במזרח התיכון יכולה להיות מושגת רק במצב בו למדינת ישראל יש נשק גרעיני ולאויביה סביב - אין.
זהו האיזון האידיאלי לשלום במזרח התיכון, הניתן להשגה מבלי שיהיה שלום בו, אם שלום פירושו רשות ולגיטימציה לכורים גרעיניים בארצות ערב.
