לפני מספר ימים צפיתי בערוץ הנשיונל ג'יאוגרפיק בתוכנית על עתודות הנפט בעולם אשר הופקה לפני כשלוש שנים. מסתבר כי סעודיה, יצרנית הנפט הגדולה בעולם מנפקת 10 מיליון חביות נפט ביום וכי יש לה עתודות נפט של 160 מיליארד חביות. בחשבון פשוט ניתן להבין כי עתודות הנפט ימוצו בעוד כ-40 שנים. אך הדבר אינו כל כך פשוט. מסתבר שככל שבאר נפט מתרוקנת, כך קשה יותר ויקר יותר לשאוב ממנה את הנפט הנותר, וכי רוב בארות הנפט ננטשות כאשר הן חצי מלאות בגלל חוסר כדאיות כלכלית. במילים פשוטות, בטווח של 15 שנים אנו צפויים למשבר נפט אמיתי. לא כזה המהונדס על-ידי מדינות אופ"ק אלא כזה הנובע ממחסור אמיתי. בשלב ראשון אנו מדברים על קפיצה של מחיר חבית נפט לסביבות 500-300 דולר לחבית.
בשלב זה יתחלקו מדינות העולם לשתיים: אלו שהתכוננו ואלו שלא. המדינות שלא התכוננו יגלשו אל תוך תוהו. מחירי המזון יקפצו יחד עם מחירי הנפט. עם הידלדלות אספקת הנפט יתדלדלו גם עודפי המזון. התהליכים המודרניים המאפשרים הפקת כמויות ענקיות של מזון תלויים בנפט ובחשמל ולכן כמויות המזון ירדו בהתאם. גם אם יהיו עודפי מזון, העברתם לכרכי הענק שנוצרו במאות השנים האחרונות תהיה בלתי אפשרית. הכסף יאבד את ערכו לחלוטין ובני אדם יחזרו לסחור במתכות (כסף וזהב). בערים הגדולות כגון ניו-יורק, לונדון וטוקיו או אפילו תל אביב רבתי ישררו רעב, מחלות, רצח, שוד ואונס. המדינות כמו שאנו מכירים אותן כיום יתפרקו לאינסוף ערי מדינה קטנות הנלחמות אחת בשנייה על טריטוריה ומזון.
המדינות שיתכוננו מבעוד מועד לקטסטרופה המתקרבת יהפכו לאיים של תרבות בתוך אוקיינוס של תוהו. זה לא ימנע מהן להיכנס למיתון כבד. כל משרה הקשורה לכלכלה הגלובלית תיעלם מכיוון שמסחר בין 'איי התרבות' יהיה כמעט בלתי אפשרי. במקום משרות אלו יאלצו המשקים לייצר עבור עצמם כמעט את כל צרכיהם, החל בבגדים וכלה במחשבים. דבר זה יגרום כמובן לעלייה במחירים שתביא בתורה לירידה מאוד משמעותית ברמת החיים.
למזלנו התחליפים לנפט כבר נמצאים כאן: מתנול המופק מקני סוכר מניע את כל כלי הרכב בברזיל והחל מעוד שנתיים יהווה 15% מהדלק באיחוד האירופי, ניתן לייצר גם ביו-דיזל מתירס ושמנים מפירות הקיקיון. שני מינים של קני סוכר גדלים בארץ באופן טבעי, קנה סוכר מצרי וקנה סוכר גבוה, גם הקיקיון מצוי בארץ בשפע ואפילו תירס גדל פה בלי בעיה למרות שמוצאו מאמריקה. על המדינה לעודד חקלאים לגדל את הגידולים הללו, לדאוג להקמת מפעל לזיקוק מתנול ולחייב את חברות הדלק למהול מתנול בבנזין ובסולר באחוזים הולכים וגדלים. אך זהו רק חצי מהפתרון שכן עם התמוטטות הכלכלה הגלובלית לא יתאפשר לייבא פחם לתחנות הכוח של חברת החשמל, גם פה יש פתרון מן המוכן: למזלנו, במדינתנו הקטנה המשאב היחיד שאינו נמצא בחסר הינו אור השמש. מערכת סולארית ביתית, בעלת אורך חיים של 20 שנה, העולה 120 אלף ש"חמייצרת חשמל בערך של 13 אלף ש"ח בשנה כך שמצד אחד זוהי עסקה רווחית אך מצד שני לא לכל אחד יש 120 אלף ש"ח להשקיע. לכן על המדינה לוותר על המכס והמע"מ שהיא מטילה על מערכות אלה ולחייב את חברת החשמל לרכוש את החשמל גם ממערכות גדולות יותר (חברת החשמל מחוייבת לרכוש את החשמל ממערכות של עד 50 קילוואט בלבד). כבר היום זול יותר למדינה לוותר על המיסוי של מערכות אלה מאשר להקים תחנת כוח חדשה עבור משק החשמל אשר אינו עומד בעומס וככל שיעבור זמן פער העלויות רק יילך ויגדל.
אני מודע לעובדה שחלק גדול מן הקוראים יעדיפו להפעיל מנגנוני הגנה ולא להתעמת עם האמת, תרחיש אפוקליפטי שכזה הוא באמת לא נוח לעיכול אבל הוא מעבר לפינה ואנו צריכים להתכונן. לא להתכונן כפי שהתכוננו למחסור המים על-ידי הפיכת המוכיחים בשער אשר טענו במשך שלושים השנים האחרונות כי ישראל חייבת להתפיל מים לחבורה של הזויים, כל כך הזויים עד שראש ממשלה בישראל הסכים להעניק במתנה מים לממלכת ירדן כתשלום עבור חתימת הסכם שלום כאילו אנחנו חיים בשוויץ או בנורבגיה. אלא להתכונן ממש בלי אמירות "סמוך" כי אחרת לא נשרוד כאומה וכמדינה ורובנו גם לא נשרוד כפרטים.
