ציבור מאוד מסוים במדינת ישראל, שאין לו כבר זמן רב רוב בעם ומבחינה אלקטוראלית כוחו הדל הולך ופוחת, נאחז בסעיפי חוק ומנפנף בתקנות כתובות תוך גלגול עיניים לשמיים, כאילו החוק הוא מעל הכל, ולא היא.
החוק הוא כחומר ביד היוצר בידיהם של חברי הכנסת, כפוף לגורמים רבים, שונים ומגוונים שבכללם גם שיקולים זרים.
קביעה זו אינה ערכית, ואין לחתום על מאמר זה דבר נגד מקיימי חוק, אלא מדובר בקביעת עובדה והעמדת דברים על דיוקם.
חוקים ניתנים לשינויים, ואינם תורה מסיני.
חוקים משתנים (ולא רק נולדים) כדרך של שיגרה במדינות נאורות, בהתאם לצרכי השעה.
כל זמן שחוק קיים חובה לכבדו, ולפעמים חובה לא פחות חשובה - לבטלו או לשנותו.
לדוגמא, כל החיקוקים שתומכים בהינתקות, על אף החובה הפורמלית לקיימם, אלה חוקי רשע שאינם עומדים במבחן המוסר, הצדק, ההיגיון, התבונה והשפיות. מדובר במערכת של חוקי זדון שמראשיתם הושתתו על שיקולים זרים.
אכן, גם חוקים מעין אלה חובה לכבד, אבל חובה גדולה יותר - לבטל, ובנוסף, לאחר הקמת ועדת חקירה מתאימה, חובה לטפל בכל מי שאחראי לחקיקתם.
זהו גם מה שעומד בבסיס הקביעות השרירותיות, אף כי החוקיות, מאחורי ההגדרות המוזרות של מפעלי התיישבות כבלתי חוקיים ללא אבחנה ותוך קיבוצם של מתיישבים שהקימו את מאחזיהם בקרקע בהתאמה ובעידוד של ממשלת ישראל ומשרדי ממשלה שונים, בין במפורש ובין מכללה מתוך הכוונה ורמיזה עבה כי היישובים יאושררו - דבר שקרה הלכה למעשה גם עם יישובים קדומים אשר החלו את התהליך הציוני בדיוק באותה צורה, ובאותה רמה של חוקיות.
אפשר וצריך לאשרר קיום והקמה של יישוב בהינד עפעף, וביתר דיוק - באמצעות אישור תוכנית מתאר מיוחדת, בהתאם לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965, וזה גם מה שצריך לעשות בהקדם עכשיו כדי לבסס את ההתיישבות ביש"ע במיוחד מול הערות מדינאים עוינים שצר להם אפילו על הריבוי הטבעי של היהודים הגרים שם.
עד אשר יתממשו ויתגשמו ההליכים החיוביים בקשר להתיישבות - וכל עוד נשמתם בם, בשארית כוחות הנפש, ותוך ניצול של תמיכת אויבים - מזנבים קבוצות מיעוט במתנחלים בהניפם על דגלם את הסיסמה הנכונה לכשעצמה של שלטון החוק, תוך התעלמות מהמציאות ומהציונות.
