שלום רב לך גברתי ציפי לבני, יושב-ראש האופוזיציה,
הביקורת שלך על הממשלה בכלל ועל העומד בראשה, בנימין נתניהו, בפרט, אינה מעלה ואינה מורידה. היא (לא) שווה כקליפת השום-כלום. כשהוצאת עצמך, פטורה בלא כלום, מהמשא-ומתן שניהלת עמו על אפשרות כניסתך לממשלה בראשותו, לאחר שלא הגעת עמו להבנות מניחות דעת באשר למעמדך בה, הפקעת, במו פיך, את חשיבות הביקורת שלך. גם אם וכאשר את אומרת דברים נכוחים, דברי טעם הראויים להישמע, רבים, לרבות חברי מפלגתך, אינם מייחסים להם חשיבות. אמרת? אמרת. מהמקום שבו את ניצבת, באופוזיציה, מעמדה שאין בה אפשרות ויכולת להשפיע על מדיניות הממשלה, דברייך, נזרים כאבק ברוח, הם מילים פורחות באוויר.
יכולת להשפיע על מדיניות הממשלה. יכולת להשתתף בעיצובה. הייתה לך אפשרות-פז לעשות זאת. את סירבת. אף שנימקת את הסירוב בעמדות עקרוניות, אין שום טעם ושום ערך לישיבתך, יחד עם אנשים טובים ומוכשרים במפלגתך, בספסלים האפורים של האופוזיציה.
אין שום משמעות להיותך אדם פוליטי אם אינך נמצאת בזירה העיקרית שבה נקבעים דברים, זירה שבה עשויים להיחרץ גורלות. בחרת לא להיות במקום שהיית חייבת להיות בו.
אף שאני מזדהה עם הקו שאת נוקטת, עם עולם הערכים האנושי וה...פוליטי, אני לא מקבל תכלית אי-קבלה את האופן שבו בחרת לממש את התפיסות שלך, בספסלים האחוריים, הפחות נחשבים, הפחות נשמעים; במקום שהאפשרות להשפיע ממנו ובו היא זעומה, כמעט אפסית.
היית צריכה, גברתי ציפי לבני, להיכנס לממשלה. הוצעו לך תנאים מפליגי-לכת (אשר את יודעת אותם טוב ומדויק יותר מכל אחד אחר, להוציא את המציע); היית מחוזרת כפי שמעיט מאוד אנשים לפני הקמתן של מעט מאוד ממשלות חוזרו; ערך הדברים שהוצעו לך עשוי לשקף את מידת ההערכה והכבוד שרחש כלפייך המציע. ואת – בשלך. התבצרת בסירובך. לא היה איש שהיה מסוגל להניא אותך, לגרום לך לעשות "אחורה פנה", לשקול שנית, להימלך בדעתך.
אין כיום שום משמעות לשום ניתוח שלך. גם ואולי בעיקר כאשר את מתארת תסריטים לפיהם "הממשלה בראשותי", כפי שאת מרבה לומר, הייתה נוהגת אחרת. אחרת לחלוטין.
עדיין לא מאוחר. הדלת נותרה פתוחה בפנייך גם כאשר היא נראית סגורה בפני אחרים. את יודעת מה צריך ומה אפשר לעשות כדי להיכנס. אינך עושה זאת. בעודך מעדיפה את ההישארות בחוץ, את מנסה לשכנע אנשים מדוע לא היה נכון להיכנס לממשלה בראשותו של בנימין נתניהו.
אני לא נמנה עם מי שסבורים שהסירוב שלך להצטרף לממשלה נובע רק מ"משחקי כבוד" – במירכאות ובלעדיהן – בכלל ומהעובדה שלא (לא? כן?) הציע לך נתניהו להיות ראש ממשלה לפרק זמן מסוים ממשך כהונתה. תהיה הסיבה לאי-כניסתך לממשלה אשר תהיה, ההחלטה על הישארות מחוץ לה היא החלטה מוטעית מכל בחינה שהיא, קל וחומר מבחינה פוליטית.
השעה מאוחרת, אבל לא איחרת את הרכבת האחרונה. כמעט מדי יום מזדמנת לך תחנת עלייה חדשה אליה. את נהנית – עדיין! – מאהבה ציבורית רחבה, בלתי מבוטלת, ומאשראי ציבורי נדיב. אבל בה בעת את גם מאבדת תומכים. גריעתם ממצבת תומכייך מערער את בסיס הכוח והלגיטימציה שלך כמנהיגה. מה שאת יכולה, עדיין, להשיג היום – ספק אם תוכלי להשיג מחר.
ועדיין, כאמור וכנכתב כאן, עדיין לא מאוחר. עכשיו, בהווה, מזומנת לך שעה היסטורית להצטרף לממשלה כמנהיגת המפלגה הבכירה לבד ממפלגת השלטון. יש לך כוח. יש לך יכולת. יש לך השפעה. כל יום נוסף באופוזיציה מכרסם בכל אלה. חבל. את עלולה להתעורר בוקר לא רחוק אחד ולגלות כי הספסלים סביבך מתרוקנים. עיצמי עינייך ופיקחי אותן וראי כי רע: אוי לעיניים שכך יראו. נותרת לבדך.
חלום בלהות? סיוט? תסריט כוזב? חיזיון מופרך? תלוי רק בך. נא שיקולך. לטיפולך.
