פורסם שראש הממשלה בנימין נתניהו הציע לשר דן מרידור לרכז את הטיפול במשא-ומתן לשחרור גלעד שליט, וכי דן מרידור שוקל את ההצעה.
ברור שדן מרידור יוצא לא טוב מבחינה ציבורית מהמצב הזה. בבחינת - גלעד שליט נרקב שלוש שנים נוראות בצינוק אפל ואתה שוקל אם לטפל בעניינו? וכמה זמן עוד תשקול? שבועות? חודשים?
ואם תשובתו של מרידור תהיה בסופו של דבר שלילית - כי אז אוי לו מבחינה ציבורית.
מכל אלה ברור שהפרסום - לא מכיוונו של דן מרידור בא, אלא מכיוונו של נתניהו. מה רצה נתניהו להשיג בפרסום הזה? למלכד את מרידור וללחוץ עליו - באמצעות הפרסום והתקשורת - לקבל על עצמו את המשימה?
והרי דן מרידור הוא אחרי ככלות הכל פוליטיקאי שאמור להעמיד עצמו לבחירת הציבור גם בעתיד. כלומר, שלהבדיל מפקיד ממונה, הצלחתו או כשלונו של הפוליטיקאי דן מרידור במשימה הגורלית הזו - עשויה לקבוע במידה רבה מאוד את גורלו האישי. ודן מרידור יודע היטב, כפי שיודע הציבור כולו, שבנסיבות הנוכחיות, ועם הממשלה הנוכחית - אם לא יקרה נס - הוא נשלח למעשה למשימה אבודה מראש.
מה, אם כן, נותר לדן מרידור לעשות? לשקול.
ונתניהו דווקא יוצא טוב מהסיפור. הוא הרי מבקש להטיל את המשימה על אדם מוכשר ומיומן - מהמוכשרים שמסתובבים בשטח - כך שאין לחשוד בו שהוא תוקע את הפרשה.
אבל מי שבטוח לא יוצא טוב מהסיפור הזה הוא גלעד שליט.
