בחוות החיות המתוארת בפרוטרוט על-ידי ג'ורג' אורוול בספרו הנושא שם זה, "כל בעלי-החיים שווים, אך ישנם בעלי-חיים השווים יותר"; ספר זה, שאת כתיבתו סיים ג'ורג' אורוול בשנת 1944 ופירסמו שנה לאחר גמר כתיבתו, מצלם תמונת מצב בלתי מוסרית בעליל הנוהגת בחברה מואנשת בה רעיון עוועים זה מושרש כה עמוק, באופן שאפילו בכוחה של מרידה בהיקף מלא, אין די כדי לשרשו.
דומה שבמכלול התחומים המגדריים בישראל של שנת 2009, הועלה רעיון עוועים בלתי מוסרי בעליל כמו זה אשר שלט באותה חוות חיות, לדרגת אמנות של ממש.
גישתה המוצהרת של מערכת המשפט הישראלית מדגישה כי בבואה למלא את ייעודה הפרקטי כגוף המכריע בסכסוכים, אותה מערכת "עיוורת" למינו של בעל דין, למוצאו, לצבע עורו, ללאומיותו, לגזעו ולמגדר אליו אותו מתדיין משתייך.
בפועל, עולם המעשה מתנהל באופן שונה לחלוטין מגישה מוצהרת זו; כך, למשל, בין כל היתר, אישה שבחזקתה שלושה מתוך ארבעה ילדים המיוחסים לבעלה, תזכה לקבל מזונות מלאים עבורם מכספי בעלה (גם אם לאורך שנים ארוכות אין לבעל כלל הכנסה שוטפת) אך לא תחויב כלל לשאת, ולו למראית עין, ולו באופן סמלי, באיזשהו חלק מעלות החזקת ילדה הרביעי על-ידי בעלה; עד כדי כך עמוק אי השוויון (סליחה: ה"שוויון" דוגמת זה אשר נהג באותה חוות חיות), שקיצבת הילדים אותה משלם המוסד לביטוח לאומי מועברת כולה, בשלמותה, לידי אותה אישה משל היא נושאת (כביכול) גם בהוצאות גידול ילדה הרביעי.
המצב הכספי המתואר לעיל, חל גם כאשר לאישה הכנסה בלתי חוקית מוכחת מהשכרת דירה המשותפת לה ולגרושה, אותה חילקה - ללא בקשתו (וממילא גם ללא קבלתו) של היתר בנייה הנדרש לצורך חלוקה כזו - לשש(!) "יחידות דיור", בניגוד חזיתי לתוכן פסק דינו של בית המשפט העליון אשר פסק, ברחל בתך הקטנה, (רע"פ 11191/07), כי חלוקה כזו והשכרת יחידות כאמור הינה בלתי חוקית לחלוטין אם לא ניתן לביצועה היתר בנייה על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בתחומיה מצויה הדירה המדוברת.
הכנסת אישה כזו (העולה על - 12,000 ש"ח לכל חודש) לא נלקחת כלל בחשבון על-ידי אותה מערכת משפט "שוויונית".
זאת ועוד: למרות ניגוד חזיתי זה בין התנהגות אותה אישה לבין תוכן פסק דינו האמור של בית המשפט העליון, ולמרות שאחת מחברות מועצת העירייה בתחומיה עבירת בנייה זו מבוצעת על-ידי אותה אישה, יודעת בוודאות על ביצועה של עבירה זו, העבריינית חסינה למעשה מפני העמדה לדין פלילי כשמחדלה של אותה עירייה זועק לשמים: מחדל זה מהווה הפרת אמונים בדרגתו הטהורה ביותר!
אם בכל האמור אין די, הרי, בנוסף, אותה אישה אף נהנית מסיוע משפטי הניתן לה חינם אין כסף על חשבון כספיו של משלם המיסים!
ואם בכל האמור אין די, הרי חלק מ"מזונות ילדים" אותם אולץ אותו גרוש לשלם (בכפל! פעמיים!) כולל גם חלק יחסי בארנונה עבור אותה דירה (ארנונה משלם אותו גרוש על-פי פסה"ד בכפל הואיל וטרם הוכרע עניין זה על-ידי בית המשפט);
וראה זה פלא: שוכרי חמש מתוך שש היחידות האמורות (בשישית, מתגוררת הגרושה ושלושה מארבעת ילדיה) שוכרים את חמשת היחידות האמורות כשבדמי השכירות נכללים במלואם תשלומי הארנונה בגין אותן יחידות; היינו: הגבר משלם את חלקם של השוכרים באותה ארנונה במסווה של "מזונות קטינים"!
תוארה לעיל דוגמה אחת בלבד ליישום עוועי של עקרון השוויון על-ידי מערכת המשפט הישראלית.
ליישום אחר של עקרון זה על-ידי אותה מערכת משפט עצמה, תוכלו להקשיב בשיחה החושפת בית משפט אשר פסק מזונות לילד שכלל איננו קיים, טרם נוצר כעובר ובוודאי שטרם בא לאוויר העולם והתעקש ממש שלא לעכב את ביצועה של פסיקתו ההזויה לחלוטין.
על היבט אחר של יישום עוועי של עקרון השוויון על-ידי אותה מערכת משפט עצמה עמד כבוד שופט (בדימ.) בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו, מר שלי טימן; השופט טימן הוא אותו שופט אמיץ אשר אזר עוז ברוחו וחשף, ברחל בתך הקטנה, את שחיתותם של שופטים בישראל המועלים באמונה של החברה הישראלית, מוציאים את שכרם - למעשה - במירמה, ומפרים אמונים במובהק.
עוד יישומים עוועיים של עקרון השוויון כפי שנהג באותה חוות חיות בתחום המגדרי, ניתן לראות בענייני יחסי ממון בין בני זוג, למשל, כאשר בין אותם שני בני זוג, פריט רכוש אחד הוכר כ"רכוש משותף" למרות שנרכש טרם נישואי אותם בני זוג והבעלות בו נרשמה על שם הגבר בלבד לאור "הסכם ממון" אשר לא בא עליו אישור של רשות כמשמעותה בחוק יחסי ממון בין בני זוג, ואילו פריט רכוש דומה אשר נרכש באופן דומה אך על-ידי האישה, לא הוכר כ"רכוש משותף" הואיל והמסמך לא אושר כ"הסכם ממון" כאמור; יישום עוועי של עקרון שוויון זה אושר למעשה בהחלטת בית המשפט העליון, ש' עדנה ארבל, בהחלטה סופית (קרי: בפס"ד).
אגרות וערבונות: אישה, אם ביקשה פטור מתשלומם ומהפקדתם, תזכה בו ללא השהיות מיותרות, כמעט אוטומטית, גם אם היא מתגוררת בווילה בבעלותה (לפחות 60% מאותה בעלות) במתחם של אזור מגורים יוקרתי בהרצליה וגם אם "ויתרה" ("הסתלקה" הסתלקות למראית עין) מחלקה בירושת אמה בשווי מאות אלפי שקלים לפחות; גבר, אם יבקש, ייאלץ לעבור דרך חתחתים מבישה, משפילה, מתסכלת ומתישה, כשלבסוף ספק אם יזכה בפטור המיוחל, כאשר מצבו הפיננסי ירוד לאין ערוך מזה של אותה אישה.
גילויים אחרים של דרכי יישום עוועיות זהות של עקרון השוויון האמור תמצאו במאמר אחר שלי בו מצב זה - עליו עמדתי בדברי לעיל - נותח בפרוטרוט ובהרחבה יתרה (אך, עדיין, בציפורן הזרת), ברחל בתך הקטנה, וכן במאמרי "על גירושין בישראל" ו"על פסיקת מזונות, ישראל 2007".
היבט נוסף של הפליה מגדרית נעוץ בתחומי הדין הפלילי והמעיין פלילי (משמעתי); כך - למשל - אם אתה נושא בפיך את ה"אג'נדה" ה"נכונה", אתה למעשה חסין מפני העמדתך לדין פלילי, תהיה התנהגותך פלילית ככל שתהיה ("תפירת תיק", עדות שקר, שיבוש מהלכי משפט ועוד); אולם, אם - חלילה - האג'נדה הפרטית/מקצועית של אדם מנוגדת ל"אג'נדה" ה"נכונה", יכול אדם זה להיות צח כשלג וזך כשמן זית טהור ולהגיש את המהימנות שבראיות המקור אותן ניתן להעלות על הדעת, אדם זה יורשע על לא עוול בכפו, ובהיותה של הרשעתו הרשעת סרק, תודינה גם משפטניות פמיניסטיות, דוגמת אותה עו"ד פמיניסטית האומרת קבל עם, עדה ועולם, על אותו פסק דין הזוי לחלוטין של בית המשפט העליון בענייני, כי הוא "לא צודק" (ביטוי מכובס למושחת לחלוטין)!
על קנקנו של היבט יישומי שוויוני נוסף ברוח המתוארת לעיל, ניתן לתהות באירוע הבא: במהלך עימות אשר נערך על-ידי משטרת ישראל, מחוז תל אביב, מרחב גלילות, תחנת גלילות, הונחה על-ידי שלושה מחוקריה והוסרט על-ידי משטרת ישראל, הודתה אישה - למעשה - בפה מלא, כי העלילה עלילת אונס כוזבת כנגד בעלה אותה עת; אישה זו כלל לא הועמדה לדין פלילי למרות שהגשת תלונתה הכוזבת באותן נסיבות מהווה עבירה פלילית מסוג "פשע"!
עד כדי כך גבוהה בטחונן העצמי של נשים בחסינותן למעשה מפני הרשעה פלילית שאחת מהן העזה - תוך חשיפת פרטיה המלאים - לפרסם בגלוי, בפומבי, ברשת האינטרנט - בעזות מצח ראויה לציון מיוחד, מדריך (לא פחות) המנחה אשה כיצד לרקום "נכון" כנגד גבר עלילת שוא כוזבת במשטרה, "לתפור" לגבר תיק ובכך לזקוף לחובתו הרשעות פליליות על לא כל עוול בכפו.
גם העיתונות הישראלית משתפת, במלוא קיטור, פעולה עם מפמפמי ה"אג'נדה" ה"נכונה", כאשר איננה נותנת פיתחון פה של ממש ללוחמי מיגור ההפליה המגדרית האנטי גברית השלטת בכיפת הדין החל כיום בישראל.
כך, נמנע אתר האינטרנט של המונופול העיתונאי, ידיעות אחרונות, מפרסום (במקום הנכון לביצועו) של קישור המוביל לסרט המוכיח ללא צל של אבק ספק, כי טיוטת חוזה להמשך ניהול חיים משותפים בין בעל לבין זו שלחצה עליו להינשא כאשר טיוטא מפורטת זו נוסחה ונכתבה על-ידי שניהם, באה לעולם לאחר שאותה אישה רקמה את אותה עלילת אונס שפלה כנגד בעלה.
כאשר עיתונות במדינה דמוקרטית איננה ממלאת נאמנה ובהיעדר משוא פנים את תפקידה כ"כלב שמירה", אין לעיתונות זו עתיד, כפי ששאל - שאלה רטורית בהקשר אחר - נושא משרה השכר בקבוצת העיתונות של מר שוקן (יש עתיד למעריב?, שחר אילן (עובד בשכר, עיתון הארץ על שלוחותיו, התפצלויותיו ושיבוטיו) באתר הפורום של אותה קבוצת עיתונות).
לאחר יישומו של שוויון עוועי זה הנוהג בישראל של שנת 2009, כשם שנהג באותה חוות חיות ברוסיה הסובייטית (בריה"מ) של שנת 1944, על גברים בישראל, נותרו נפגעי יישום זה כמתים מהלכים, כאסקופות נדרסות המשמשים שקי איגרוף של אלו הנהנות מיישום מעשי של שוויון עוועי זה; עד כדי כך, שלא עומד לגברים אלו האון למחות על חסימתם מלומר את דברם בנידחים שבפורומים העיתונאיים בישראל; גברים אלו עדיין לוקים בתופעות פוסט-טראומטיות, עדיין נחרדים ממה שבעיניהם נתפס כ"סיכון" לאבד את המעט שבמעט שנותר בידם לאחר ליקוק פצעיהם, גברים החוששים ונחרדים מאפשרות חשיפת גילויי ההתעללות המערכתית אותה חוו, גברים שמוצאים עצמם נאלצים "להודות" למדינה על שטרם חסמה בפניהם את האפשרות לנשום אוויר ולהמשיך לחיות את חייהם העלובים, משל היו נטע זר במדינתם שלהם, משל אין להם חלק במדינה זו.
כתנאי בלעדיו אין למיגור כלל גילוייה המובהקים של ההפליה המגדרית הבוטה, הפסולה והבלתי חוקתית בעליל, הנוהגת בתחומים המגדריים של החברה הישראלית של שנת 2009, יש לקבוע בחקיקה את ההוראות המפורטות בסרט להקרנתו מובילה לחיצה על שורה זו; לחקיקה הכרחית זו, מייחלים גברים ונשים שעתיד המדינה ודמות החברה המרכיבה אותה כחברה דמוקרטית ראויה לתוארה, יקרים לליבם!
