חוצפת הסינמטק בירושלים

סיפור קטן ומרגיז: הסינמטק בירושלים, מוסד תרבותי חשוב עבור חלק מתושבי העיר, בחר לפתוח את תוכנית החודש בהקרנת בכורה מיוחדת למנויים של הסרט "ילדי דרך המשי". זאת לרגל פתיחת אירועי העשרים של בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה "מעלה". מפיק הסרט, ארתור כהן, הוא ידיד ותומך בבית הספר לקולנוע. קודם להקרנה המיוחדת למנויים התקיים באולם כינוס לציון אירועי העשרים של בית הספר, כולל, כמובן, נאומי מכובדים, תודות ותשואות... זה סיפור הרקע – כשלעצמו חשוב וראוי. אבל הסוף של אותו סיפור היה מרגיז ומעצבן, לטעמי לפחות. המנויים שהסינמטק כיבד אותם בהצעה לצפות בהקרנת הבכורה החגיגית, התבשרו בהגיעם, כי מועד ההקרנה נדחה ב–40 דקות "בשל ארוע". כלומר, ההקרנה של הסרט תתחיל ב–22:40 ולא ב–22:00. אורכו של הסרט יותר משעתיים. למי ששאל מדוע הדחייה, ענו בקופות ה"סינמטק" כי הדחייה היא בגלל שהשרה לימור ליבנת אורחת הכבוד, איחרה להגיע ונאומה התמשך ולכן "הכל זז אחורה". לשאלות נוספות הייתה התשובה – "מה אתם רוצים – זה לא בשליטתנו" ואחר-כך בחיוך: "הפעם זה באמת לא בגללנו העובדים. לא היו עיצומים מצידנו בקטע הזה". [ זאת לדעת – עובדי הסינמטק בסכסוך/מחלוקת עם ההנהלה והודיעו על עיצומים במסגרת מאבקם] התוצאה – רבים מהמנויים שהגיעו לכבוד ההקרנה עזבו ברוגז והתמרמרות את המקום. לא בא להם להמתין כמעט שעה לתחילת ההקרנה, ולא כולם רוצים להתחיל לראות סרט בן שעתיים ב-23:00 בלילה. יהיו שיגידו "לא נורא, קורה, ולא צריך לעשות עניין מכל דבר קטן". לא נכון. הסיפור הוא לא עצם הדחייה במועד הקרנת הסרט, אלא סיבת הדחייה. זה ששרת התרבות (זה שמו של המשרד שלה לא?), לימור ליבנת, איחרה להגיע זה עניינה. אבל זה שהנהלת הסינמטק החליטה לפגוע בציבור המנויים על-ידי דחייה של תחילת ההקרנה, בעוד היא מודעת לכך שמדובר בסרט ארוך מן הרגיל ומלכתחילה מועד ההקרנה לא שובץ כ"הצגת חצות" – אליה מגיע קהל שהתכונן לכך מראש – זו חוצפה הנשענת על זלזול בקהל שוחרי הסינמטק. האם הצורך להתלקק לרמי מעלה ולשרה הממונה גובר על הצורך לקיים את ההתחייבויות כלפי ציבור המנויים? איזה הסבר יכול להיות להחלטה לפגוע בזכויות לקוחות הסינמטק מלבד הצורך "לרצות את הפריץ" על חשבון ציבור הצרכנים. רוצים להבטיח מסגרת זמן בלתי מוגבלת לאירוע – אל תקבעו הקרנות סרטים באותו יום באולם הזה. אחרת, תדאגו לקיום לוח הזמנים. [אפשר למשל להתחיל באירוע מבלי להמתין שעה ארוכה לכבוד השרה, אפשר גם שלא להקרין באירוע סרט שתוכנן מראש ולשמור על מסגרת הזמן שתוכננה, אם דווקא מוכרחים להמתין ולשמוע את נאום השרה] בכל מקרה, ההתחייבויות למנויים ששילמו במיטב כספם ולרוכשי הכרטיסים גוברות על אילוצים אחרים. הנהלת הסינמטק חושבת אחרת ומבחינתו של צופה מן השורה - זו חוצפה שנשענת על זלזול בקהל.