ישראל היא מדינה מושחתת. זוהי עובדה מוגמרת. אם היה עוד מישהו שפקפק בדבר - בא סקר ברומטר השחיתות העולמי והצביע על כך בעליל. ואולי יש משום נחמה פורתא בכך שמצויות, בכל זאת, שלוש מדינות נוספות, מושחתות ממנה.
אם לא די היה בממצא הבינלאומי המזוויע הזה - הרי שרוב מכריע של הישראלים אפילו מעניקים לו חיזוק משמעותי במו-ידיהם: 86 אחוז (!) משוכנעים כי המאבק שמנהלת ממשלת-ישראל בשחיתות כלל איננו יעיל. בביצת הדומן הזו נתפשות המפלגות כמוסד המושחת ביותר, כשרק 2 אחוזים מהנשאלים מטילים בכך דופי.
שם רע בעטייה של השחיתות יצא לישראל, זה מכבר, שם רע בעולם הרחב. בשידורים האלקטרוניים ובאמצעי התקשורת הכתובה היא אפילו מוצגת כ"מלכת השחיתות העולמית". בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות מרבים לספר, חדשות לבקרים, על "נשיא, ראש-ממשלה ושרים שסטו מדרך הישר". בקרקס הפרעושים הזה מככבים הנשיא היוצא, משה קצב; ראש הממשלה בדימוס, אהוד אולמרט; שר האוצר, אביגדור ליברמן; השר לשעבר, חיים רמון; השר בהווה, אביגדור ליברמן, ועוד היד נטויה. היקף השחיתות בישראל מתואר בפי כל כמעט כחסר-תקדים שלטוני.
עור של פיל בהבדל ממדינות נאורות בעולם הרחב, אף לא אחד מראשי השלטון בישראל לא מצא לנחוץ, למרות עננות החשד שדבקו בו, להסיק את המסקנות המתבקשות ולפרוש, ביוזמתו שלו. רק באחרונה, בעקבות נגע השחיתות שנחשף בממשלת בריטניה, קמו שריה, בזה אחר זה, והגישו את התפטרותם. ויש גם מדינות, שמגיעות למסקנות נחרצות יותר. ביפן, למשל, מבצעים שרים שסרחו חרקירי, עוד בטרם משפט. בישראל, לעומתה, רק בולדוזר של בית המשפט ישחרר שר שסרח מכבלי השחיתות.
גם הממשלה הנוכחית אינה חפה מנגע השחיתות. למרבה הצער, לא דוחות מבקר המדינה ולא מסקנותיו של היועץ המשפטי לממשלה אינם מיושמים בשטח. גם בדברים כדורבנות, מפיהם של אושיות משפטיות, נוסח מני מזוז, אין כדי לטלטל מרבצם את מי שחשודים כנגועים בנגע. רק בישראל, שבה נופלים דברי תוכחה שכאלה על אוזניים אטומות, יכול שר, כאביגדור ליברמן, להמשיך ולכהן בתפקידו.
