באגדה העתיקה על שלגיה שואלת המלכה, האמא החורגת של שלגיה, מדי יום את ראי הקסמים שלה: "ראי ראי, אמור ענני היש בעולם יפה ממני?" וכשהתברר לה ששלגיה יפה יותר שכרה צייד כדי להמיתה. כמו באגדה העתיקה, כשהתברר למלך הרייטינג שהוא לא הכי בעולם, הוא שכר אנשים אלימים כדי להרביץ ל"יפים יותר". האנשים ברחוב קוראים לאנשים כאלו "חולי אגו", הפסיכולוגים קוראים להם נרקיסיסטים. איך זה נוצר ומה מאפיין?
נרקיס לפי האגדה, נרקיסוס (נרקיס) היה צעיר יפה תואר שלא נענה לחיזוריהן של הבנות שהתאהבו בו לרבות הנימפה אקו (הד). אלת הצדק נמסיס הענישה אותו על כך בכך שהתאהב בהשתקפות של דמותו במימי הנחל, ולא היה מסוגל עוד להתאהב באישה. מכיוון שהשקיע את כל האנרגיה רק בעצמו הפך לבסוף פרח הנרקיס. בדומה לו אנשים נרקיסיסטים הם אנשים שבעיקר "מאוהבים בעצמם". אנשים כאלו מתאפיינים בתחושת גדלות, התעסקות יתר בקבלת תשומת לב, התבלטות, היעדר אמפתיה. מידה מסוימת של נרקסיזם נחשבת לנורמלית אבל מידה מופרזת היא מאוד מסוכנת.
נרקיסיזם בריא: מערכת חיסונית האגדה המיתולוגית שימשה כמקור השראה לתיאור האהבה העצמית שמקננת בתוך כולנו. אלא שכמו בכל תחום אחר המינון של אהבה המכוונת כלפי העצמי מול זו המכוונת כלפי הזולת המשמעותי הוא התו המפריד בין תפקוד תקין לבין גלישה פתולוגית.
באישיות הבריאה במינון זעיר היכולת לאהוב את עצמך מאפשרת לאדם לפתח נרקיסיזם בריא. בהתפתחות תקינה התינוק סבור שהוא היחיד בעולם ואין בלתו. לקראת גיל שנה הוא תופס את קטנותו מול ההורה ואחר-כך מתחיל להתפכח. הוא מבין שגם להורים יש צרכים משלהם והוא מתחיל לתפוס אותם כנפרדים ממנו כאשר הוא מבין שאינו יכול לשלוט בהם באופן מוחלט. עד גיל שש הוא חווה התנסויות של תסכול בגלל הרגעים המתרחבים שבו ההורים אינם פנויים למלא את כל משאלותיו. כך, אדם מאוזן בנפשו למד במהלך השנים לאהוב את עצמו דרך ביטויי אהבה והתפעלות שקיבל מהוריו בשנות ילדותו. חוויות מיטיבות של הערכה והתפעלות מספקות לו חוסן נפשי בבגרותו. אנשים כאלו מסוגלים לתפקד באופן תקין גם כשהם סופגים ביקורת. חוויות של דחייה אינן נתפשות אצלן כחוויות של נטישה בגלל תחושה יציבה של ערך עצמי. אנשים כאלו מסוגלים להיות קשובים גם לצרכים האישיים שלהם ולכבד אותם מבלי לפגוע באנשים אחרים.
הפרעות באישיות כאשר ההורים מתחשבים בילדות בעיקר בצרכים של הילד הם עלולים לעורר אצלו תחושה מסוכנת שהכל צריך להתנהל לפי דרכו. ילדים כאלו סובלים בבגרותם מקושי קושי לאמץ את נקודת המבט של זולתם, ותמיד נדמה להם שהכל מגיע להם. אנשים כאלו מצפים שאחרים בדיוק כמו אימא שלהם יתפעלו מהם ויקבלו אותם באופן מושלם ומוחלט, ויסכימו לכל דעותיהם. כך, באופן בלתי מודע מנסים המפונקים לשחזר כל חייהם את האופן הטוטאלי שבו אמא שלהם קיבלה אותם. הנרקיסיסטים חייבים לראות דברים תמיד "דרך העיניים שלהם" ולכן הם מכונים בעגה הפסיכולוגית: "הפרעות אישיות". נרקיסיסטים נותרים אותם ילדים מפונקים שאינם בוחלים להשתמש באחרים כדי להשיג את מטרותיהם. לעתים קרובות אנשים כאלו היו בילדותם יפים או מוכשרים במיוחד וזכו למנות גדושות של התפעלות והערצה. מסיבה זו כל חייהם הם מאמינים שמקנאים בהם או שהם מקנאים מאוד באחרים. לרבים מהם יש קסם אישי והם גם שוברי לבבות.
רובם ככולם מרגיזים את סביבתם מפני שהם משדרים: התנשאות וזחיחות. רוב הפסיכולוגים מאמינים כי מתחת להזיות על עוצמה, הצלחה, על יופי, או על גאונות, מסתתרת הערכה עצמית שברירית. הראייה: אנשים כאלו מאוד רגישים מאוד לביקורת. כל הערה או דחייה עלולה לגרום להם תחושת השפלה או ריקנות.
זעם בלתי נשלט רובנו ככולנו מגיבים על פגיעה באגו במבוכה וכעס, אולם ילדים נרקיסיסטים מגיבים על תסכול באופן בלתי פורפוציונלי. ילדים שמורגלים בסיפוק כל צורכיהם, כשמשהו משתבש והסביבה מסרבת לציית הם מגיבים בהתקף זעם קשה. מעבר לקושי בדחיית סיפוקים מנקודת מבטם כל מי שעומד למכשול בפני המשאלות שלהם נתפש כאויב. הטרדה שולית לכאורה לאישיות מאוזנת, עלולה להחוות כעלבון קשה לאישיות הנרקסיסטית. הרצון העיקש לזכות בהערצה, קשור בדרך כלל עם רצון עיקש להפעיל שליטה מוחלטת. אנשים כאלו גם אינם מסוגלים מבחינה נפשית ליחסי גומלין מספקים עם בני הזוג בגלל היותם מרוכזים רק בעצמם. לפעמים ישנם ליקויים גם בחיי המין שלהם. בהתפתחות תקינה, ההנאה הארוטית המוקדמת מליטופים ויניקה, באה לידי ביטוי כמשחק מקדים לפני משגל. לעומת זאת אדם שנפגע קשה בשנה הראשונה של חייו ביחסיו עם אמו (עקב טיפוח או קיפוח) עלול להסתפק רק בהנאה של סיפוק אוטו-ארוטי (בעגה המקצועית פרוורטיים). ליהנות במקום ממשגל מלא מסיפוק בשל: אוננות, מציצנות או חשיפת אברי גופו.
מצבים פסיכוטיים במקרים קלים של נרקיסיזם יסבול האדם מ"הפרעות באישיות" המתבטאות בתובענות וחוסר אמפתיה גם מבחינה רגשית וגם מבחינה ארוטית. במקרים בהם מצטברת פגיעה מתמשכת בהערכה העצמית, האגו כאילו "מתפורר" ועלולים להתפתח מצבים חולניים. הרעב המתמיד להכרה הערצה ותשומת לב מתפתח לתהום פתולוגית של תחושות גדלות-מגלומניות, מצבי דיכאון חריף והתפרצויות זעם מסוכנות. במקרים קיצוניים במיוחד עלול להתפתח מצב נפשי פסיכוטי, שבו האדם מכונס בתוך עצמו ובתוך מציאות פרטית משלו.