אלי רייפמן, מייסד אמבלייז, חייב כסף לנושיו. בחודש מרץ האחרון הוציאה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, הגב' ורדה אלשיך, צו כינוס נכסים וצו עיכוב יציאה מהארץ לאלי רייפמן. הצו הוצא לבקשתם של קרן הגידור הזרה CCM וקרן רוקמור אינווסטמנט מאסטר הניו-יורקית. התקשורת ממשיכה ממש בימים אלה לעסוק בכינוס הנכסים וברצון של אלי רייפמן להחזיר את החוב.
לכאורה, מה לנו ולהלין על הצו, שנראה על פניו הגיוני ונדרש? אלי רייפמן לא החזיר חובות בזמן כפי שהתחייב לנושיו, וכבוד השופטת פועלת על-פי החוק וממנה כונס נכסים. לכאורה רק נושא כלכלי - למעשה, פרשה שצריכה להטריד כל אחד מאיתנו.
אלי רייפמן מאמין מאוד באמבלייז ובחזון הסלולרי הכחול לבן הראשון שאמבלייז שוקדת על פיתוחו. פיתוח של סלולרי דורש אורך רוח ואמון, בעיקר אמון ממשקיעים קיימים ומשקיעים בשער. אמון באיש עסקים איננו רק שאלה כלכלית, לא רק ניתוח פיננסי, אלא - ולעיתים בעיקר - אמון באדם ובחזון שלו. אמון זה נבנה בעמל רב, כאשר לתקשורת יש חלק גדול בעיצובה של דעת הקהל ובאמון המשקיעים. לתקשורת חלק מרכזי בעיצוב תדמית. ייתכן שלו הייתה נבדקת ברצינות טענתו של אלי רייפמן להצלחת החזון שלו, היינו מגלים שיש הרבה בדבריו, האמון באלי היה מתעצם ולא היו נקלעים הוא ואמבלייז לסערה שמאיימת לפרק את החברה ולשלוח ,5000 עובדים הביתה.
לכתב כלכלי קל הרבה יותר לעסוק במספרים ובאמוציות מאשר לרדת לפרטים ולחקור נושא מורכב שדורש הקשבה, תחקיר מקיף בארץ ובעולם וכמובן זמן וסבלנות. למען הגילוי הנאות, הכרתי את אלי רייפמן לפני שנים רבות עוד כשאמבלייז הייתה גיאו. הפעם היחידה שפגשתי אותו מאז הייתה לפני שנה במסעדה באזור שפיים. בשנת 1994 הוקמה חברת גיאו על יד אלי רייפמן ושותפיו צורי דבוש, שרון כרמלי ונפתלי שני. בתחילה פעלה בדירה קטנה בתל אביב ואח"כ במשרד צנוע של מספר חדרים באזור התעשיה בגבעתיים. באותה תקופה פיתחה החברה, בין היתר, לומדה לאינטרנט בשם נטקרקר שהייתה ללומדה העברית הראשונה לרשת האינטרנט. הייתי יועץ האינטרנט ויועץ התוכן לפרויקט זה. לימים הייתי מנהל בכיר בחברת ECI ומנכ"ל של חברת האינטרנט IFP. בחברת IFP נדרשתי להשיג השקעות. רק מי שהיה מעורב אי פעם בצורך להשקעות יודע היטב שמה שקובע הוא לא התוכנית העסקית הכלכלית מלאת המספרים והניתוחים, אלא בראש ובראשונה האמון שהמשקיעים בשער רוחשים למנהלי החברה ולעובדיה.
באחד מהראיונות לתקשורת אמר אלי רייפמן – "הציניות שיש כלפיי בארץ לא קיימת בלונדון. בארץ לא אוהבים לתמוך במה שקשור למו"פ כי זה שורף מזומן, אבל צריך להבין ששלב כזה בחיי חברה אורך עשר שנים. כמה כותרות שליליות ספג דב מורן מהעיתונות על פיתוח הדיסק און קי?". לו התקשורת הייתה מספרת את סיפורו של המיזם לפרטיו, לו הייתה מרחיבה על יכולותיו של אלי רייפמן ולא מתייחסת אליו באופן שטחי כגאון פיננסי, הכל היה יכול להיראות אחרת. מכיוון שלתקשורת אין סבלנות לעסוק בזוטות כאלה אני מבקש לתרום את תרומתי הצנועה.
בזמן שסייעתי לחברת גיאו בפיתוחה של אותה לומדה, שקדו המייסדים, ובראשם שרון כרמלי, על פיתוח היישום שהביא את גיאו אינטראקטיב לשווי של 10 מיליארד שקל בשיאה. את הפיתוח הם שמרו בסוד, גם ממני. זכור לי שבאחד הימים הגיעו אלי המייסדים וביקשו ממני לחזות במחשב באפליקציה מדהימה, לדבריהם, שהם פיתחו. ובכן ישבתי והתבוננתי. מדובר היה על שעון שמחוגיו זזו על המסך. להפתעתם ולאכזבתם של המייסדים, שקיוו לשאוב ממני עידוד טרם יציאתם לתערוכה חשובה ומכרעת, השעון לא הרשים אותי במיוחד. כבוגר הטכניון ומי שראה יישומים רבים, הבנתי שמדובר אומנם על יישום יפה לזמנו, אך גם היה ברור לי שלא מדובר על פריצת דרך טכנולוגית ושניתן לחקות יישום זה די מהר. מה בכל זאת גרם לפריצה של חברת גיאו שהפכה להיות גיאו אינטרקטיב וברבות הימים לאמבלייז? מעטים יכחישו שמי שעשה את כל ההבדל היה לא אחר מאשר אלי רייפמן. אלי עשה זאת ב 1994, הרבה לפני מיראבילס הישראלית שנמכרה ב-1998 לאמריקה און ליין. ללא אלי רייפמן, גם גאוני מחשב ככל שיהיו לא היו מצליחים להמריא כפי שעשתה חברת גיאו.
כמי שעוסק בקידומה של מנהיגות מנהלים ואסטרטגיות של חברות, אני יכול לקבוע שהחזון של אלי רייפמן מציב אותו בשורה אחת עם מנהיגים מובילים בארץ ובעולם. ייתכן שהוא לא המנהל הטוב ביותר בעולם, אבל ללא ספק מנהיג. בזכות מנהיגים כאלה העולם נעשה טוב יותר .
אני עדיין ממתין לכתב הכלכלי היסודי הראשון שיבחן ברצינות את החזון של אלי רייפמן ולא רק מהזווית הצרה של מספרים וסכסוכים. אני מאמין, מאוד מאמין שהאמון הכל כך נחוץ בשעות אלה יחזור לאלי רייפמן ולאמבלייז וכולנו נזכה לראות את הסלולרי העברי הראשון.