ב-7 ביוני 2009 נערכו בחירות לפרלמנט הלבנוני. בבחירות התמודדו שני מחנות מרכזיים. האחד, מחנה "ה-14 במרץ" אשר כולל את הסונים אותם מייצגת מפלגת אל-מסתקבל ("העתיד") בראשות סעד אל-חרירי, הדרוזים - המפלגה הפרוגרסיבית-סוציאליסטית בראשות וליד ג'ונבלאט, וגורמים נוצריים שונים, ביניהם הפלנגות והכוחות הלבנוניים. מולם התייצב מחנה "ה-8 במרץ", אשר כולל את השיעים - חיזבאללה ואמל, את מפלגתו של הפוליטיקאי הנוצרי-מרוני, מישל עון ("הזרם הלאומי החופשי"), וגורמים נוספים קטנים יותר דוגמת מפלגתו הנוצרית של סלימאן פרנג'יה ("זרם הנפילים") מצפון לבנון.
בבחירות ניצח מחנה "ה-14 במרץ" אשר הצליח לזכות ב 69 צירים לעומת 57 צירים להם זכה מחנה "ה-8 במרץ". שני צירים נוספים הינם עצמאיים - סה"כ 128 חברי פרלמנט. במספר מחוזות, למרות הערכות מקדימות על התמודדות שקולה, זכו מועמדי הקואליציה לרוב מוחץ. כך לדוגמה במחוז הבחירה הראשון בבירות גרפו מועמדי "ה-14 במרץ" את כלל המקומות (7 במספר) וכך גם במחוז זחלה (5) וכורה (3). כוחם של חיזבאללה ואמל אף פחת במקצת - 25 צירים בפרלמנט החדש לעומת 29 בפרלמנט היוצא. עם זאת, להלכה, גבר במעט כוחה של האופוזיציה והיא מונה עתה שני נציגים יותר (57 לעומת 55 בפרלמנט היוצא) ואילו כוחה של הקואליציה פחת במעט (69 נציגים לעומת 72 בפרלמנט היוצא).
בפועל, בלבנון ובעולם התקבלו תוצאות הבחירות בהפתעה. הצפייה אשר רווחה בקרב גורמים בלבנון ומחוצה לה, הייתה כי חיזבאללה ובעלי בריתו יזכו בניצחון. הערכות אלה גובו בסקרים אשר הצביעו על רוב דחוק למחנה "ה-8 במרץ". יתרה מזו, בהקשר רחב יותר, נראה היה כי ניצחון גורמים אלה הינו התפתחות "מתבקשת" על-רקע רוח הזמן - החלשות מעמדה של ארצות הברית ובעלות בריתה הערביות, ומנגד התחזקות השפעתה של אירן ובעלות בריתה: סוריה, חיזבאללה וחמאס.
חוסר הצלחתה של הקואליציה המערבית למגר את הטליבן, הדשדוש האמריקני, לכאורה, בעירק, התפוררות הלחץ הבינלאומי על סוריה, המשך התקדמותה של אירן לעבר ייצור פצצה גרעינית, ניצחון החמאס בבחירות לפרלמנט הפלשתיני וההצלחה היחסית של חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, היוו כולם חלק מרצף אחד, אשר המשכו המתבקש היה ניצחון חיזבאללה בבחירות בלבנון. ובכל זאת, הסתיימה מערכת הבחירות במדינה בניצחון המחנה הפרו-מערבי. כיצד ניתן להסביר התפתחות זו ומה עשויות להיות השלכותיה ?