טופז לא היה, לפחות בעיניי, מעולם ראשון בבידור, ומסתבר כי גם בעבריינות כושרו מוגבל. שכן הוא עשה כמעט את כל הטעויות האפשריות:
טופז שיתף בעבריינותו חברים ושכנים לרוב, דבר שלא תרם לחיסיון פעולותיו הפליליות כלל והגדיל את הסיכוי ללכידתו. טופז שיתף ביישום מזימותיו ובהבאת רעיונותיו השטחיים לפגוע באנשים - גם כאלה שיכל לוותר על מעורבותם, מבלי לסכל את תוכניותיו.
טופז הסתובב, מתוך סקרנות גרידא, בזירת הפשע, בזמן הבוער - וגם נחזה שם, וגם זאת מבלי שיהיה בכך כל הכרח אלא סתם כדי לספק את תאוות הנקם שבערה בו.
טופז פגע במספר אנשים רב מדי בפרק זמן קצר מדי, דבר שיצר מכנה משותף יותר ברור ויותר ממוקד.
טופז רמז על כעסו בראיונות שנתן בתקופת בידודו ובידורו - ולא נמנע מלנקוב בשמות של נשואי שנאתו, תוך חשיפה ברורה וגלויה של רגשות נקם גואים כלפי כל מי שהפנה עורף לבקשותיו להשתלב בתוכניות טלוויזיה ו/או דחה את הצעותיו בתחום.
מדובר בעבריינות זוטא תוך זלזול קיצוני בסביבה, וביטול מתן כל קרדיט לאינטליגנציה של המשטרה, כאילו הוא ממש רצה מראש להיתפש, ואולי אכן בחר בדרך זו - רווית טעויות-בכוונה - כדי להסגיר את עצמו ובכך לשים קץ להידרדרות אל התהום.
קשה להניח כי כללים יסודיים אלו, הנמנים לעיל, נעלמו מבינתו של טופז, על אף הסנוור הקשה שהוא מנת חלקו של כל כוכב זוהר ונכבה.
לכן אין זה פלא כלל כי נתפש בקלות ומיד.
[המחבר כתב סיפורי חקירות קצרים - במדורו "המפקח הוד חוקר" - בביטאון בנושאי משטרה בשנות השבעים של המאה שעברה].
