ארבעה עשורים אנחנו חלוקים לגבי מפת הדרכים שמדינת ישראל צריכה לשרטט. מלחמת ששת הימים טשטשה את גבולות הקו הירוק ויצרה מערכת דיפוזית שנקבעת בתפר שבין ימין ושמאל.
אתה, כתלמידו של הרב קוק, קראת לחבריך לחזור לנחלת אבות ולישב את גוש עציון, מקום הולדתך. אני ואתה היינו צעירים ב-40 שנה, אני שגדלתי בבית ימני בנתניה והתחנכתי בחינוך דתי, הייתי באותה עת בראשית צעדיי בקיבוץ רביבים בנגב.
כבר אז חשבתי שממשלת ישראל צריכה לנצל את הניצחון המדהים של מלחמת ששת הימים להשיג הסכם שלום עם מדינות ערב, מתוך עמדה של עוצמה ונחישות.
הערבים, כדרכם, סירבו ליד המושטת של ממשלת ישראל.
אתה וחבריך לא המתנתם ועליתם להתיישב בגוש עציון. זכיתם לאהדה רבה בציבור הישראלי, כולל תמיכה רבה מחברי הקיבוץ המאוחד, בעיקר גרעין של אנשי עין-חרוד בראשות יצחק טבנקין. הם כינו אתכם כ"חלוצים חדשים".
הייתם צעירים בשנות העשרים לחייכם, חדורי מוטיבציה ומסתפקים במועט, אוהלים, מיטות סוכנות, שירותים ציבוריים, חיבורים זמניים למים ולחשמל, כמו חומה ומגדל 30 שנה קודם לכן. הייתם מושא להערצה בקרב הדור הצעיר.
התנועה הקיבוצית כבר לא הייתה בשיאה, מרבית בניה עזבו את קיבוצם, גרעיני תנועות הנוער שעברו הכשרה קיבוצית הותירו רק בודדים בחצרות הקיבוצים.
אתם הצלחתם להדליק אלפי צעירים תחת הקריאה "חידוש ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל". באותה תקופה רבבות ישראלים סקרנים גדשו את השטחים ביהודה ושומרון כמי שתר בערגה בנחלת-אבות.
הפלשתינים, שהביטו בעיניים כלות במתרחש, עדיין קיבלו בהכנעה את היחסים בין כובש ונכבש. הם כל כך הושפעו מעוצמת הצבא המנצח, שלא העזו להתעמת עם חיילי צה"ל. אולם המנהיגות שהייתה בידי השמאל הישראלי, לא ידעה לקבוע סייגים של מותר ואסור, על אף שהוחלט שלא יוקמו התנחלויות בלב אוכלוסיה ערבית, הוקמה ההתנחלות היהודית בלב חברון ובפסגות שכם.
אני, מלב ההתיישבות ברמת הנגב, ראיתי את זרע הפורענות, הייתי בקי מספיק בתולדות הציונות כדי להבין שבמוקדם או מאוחר יתפרץ עימות אלים בין הצבא הישראלי והפלשתינים. שכרון הכוח הישראלי הלך והתפוגג, חייל המילואים שעמד במחסומים בלב הכפרים הפלשתינים נתפס כנטע זר בתוך יישות ערבית-מוסלמית. המדים הירוקים, רובה הסער, החגור הצבאי - כל אלה רק חידדו את עוצמת ההתנגדות לכיבוש הישראלי.
חנן, אתה וחבריך התהלכתם כאדונים בארץ מיושבת על-ידי פלשתינים שגורשו בעבר מבתיהם, עם כל החיבה האישית אליך, סברתי אז ואני משוכנע היום, שזאת מציאות בלתי אפשרית. אתם פעלתם מתוך תחושה שתצליחו לשכנע את ממשלות ישראל בצדקת דרככם.
אף פעם לא הבנתם שמדינת ישראל אינה בודדה בעולם, כשם שעצמאותה ניתנה לה מאומות העולם, כך קביעת גבולות הקבע בין ישראל לשכנותיה, כולל המדינה הפלשתינית, תיעשה על-ידי מנהיגי העולם.
יותר מ-40 שנה מאז מלחמת ששת הימים אנחנו מקיזים דם במלחמות ובהתשות, בפעולות טרור ובמבצעי תגמול. אם הקזת הדם הייתה רק עניין מקומי, סכסוך בין שכנים שאין לו השלכה על העולם, היו משאירים אותנו לנפשנו, עד שנאמר 'רוצה אני'.
אולם המדורה המקומית מבעירה את כל העולם המוסלמי, קול המואזין בקהיר, בריאד, בבגדד, בעמן, בכאבול וגם בפריז ובלונדון מזעזע את אמות הסיפין בכל מקום ואתר ברחבי תבל. העם היהודי הוא היחיד בעולם שהולך ופוחת באופן טבעי בשל התבוללותו במדינות המערב.
אני מצטער שאני מצייר תמונה עגומה, זה לא רפיון האמונה, זאת המציאות לאשורה.
אתה כנראה מאמין במציאות אחרת, אתה מביט בי ברחמים ואומר לעצמך האיש היה קטן אמונה כשהתחלנו את ההתנחלות בגוש עציון והנה ראו זה פלא, אנחנו רק הולכים ומתעצמים. התחלנו מתי-מעט, היום אנחנו מונים כ-300 אלף תושבים.
חנן, אני מעריך אתכם על כל מה שבניתם ויצרתם, גם אם זו לא דרכי, אך למענכם ולמען כולנו עדיף לפעול לפתרון אפשרי, עליו נתווכח, יהיה קשה להסכים על כל מרכיבי ההסכם, אך נמנע את התבוסה במערכה המכרעת - המערכה המדינית.
תדפדף בדפי ההיסטוריה - הרחוקה והקרובה - כדי לרענן את הזיכרון מה היה גורלם של הקנאים לדורותיהם.
חנן, אני פונה אל תבונתך, יושרך, מוסריותך. בשם החברות אני קורא לך לא לבנות מתרסים, לא לעורר תנועת התנגדות, לבוא אל ראש הממשלה ולומר לו: "בוא נשב, נחפש דרך משותפת להגיע לפתרון". תמיד תמכתם בממשלות ישראל כשיצאו למלחמות, עכשיו חובתכם לתמוך בה בגדולה במערכות - המערכה על השלום.
