באופן פרדוקסאלי לחלוטין, הסעיף הדן בקיום הסדר הציבורי, אינו מטיל את האחריות למהומות החרדים אשר התחוללו בעיר על המפגינים עצמם, אלא פונה אל ראש העיר בבקשה למנוע את פתיחת החניונים בשבת, על-מנת למנוע את התפרעותם המחודשת של החרדים.
משטרת ישראל, כל שעלייך לעשות, הוא לאסור הפגנות אלימות מן הסוג שראינו - תפקידך מוגדר היטב בחוק, באם אינך מסוגלת לקיימו, זוהי בעייתך שלך, לא של ניר ברקת או של תושבי העיר.
מוזר מאוד כי התביעה לוותר באה תמיד על חשבון האזרח החילוני, דווקא זה המשלם את חובותיו לחברה, למדינה ולעירייה, אשר מכיסו היא מממנת את אחזקת העיר, דווקא הוא, נדרש לוותר!!! וכעת, בחריגה מכל סמכותה, מבקשת משטרת ישראל "לדחות" את פתיחת החניונים בשבועיים.
לדחות? האם לא מסתתר כאן רצון לוותר לחרדים כשם שנעשה בעיר כל השנים? ומה יועילו שבועיים של דחייה, האם בעיית החניה בעיר תיפתר מאליה? או אולי התקווה היא "להרדים" את הציבור החילוני, ולהמשיך להחזיק את עיר הבירה כשבויה בידי קבוצת אזרחים אשר מתנגדת לכל גילוי של סובלנות, אלא אם כן הוא משרת אותה, ואותה בלבד.
פנייתו של מר פרנקו למר ניר ברקת, מרמזת על חולשה בסיסית של משטרת ירושלים בשמירה על זכויותיהם הבסיסיות ביותר של תושבי העיר החילונים, ומביאה למסקנות נוגות ביותר על כושר עמידתה של המשטרה מול גוף פנאטי, אשר אינו מכיר כלל במדינת היהודים, והמצליח, יש לומר בכנות, להשליט את רצונו, מזה שנים, על אופיה של ירושלים וכן על נטישה של אזרחים רבים את העיר אל החופש, התרבות והסובלנות, אשר מציעים ישובים במרכז הארץ.
היינו מצפים כי משטרה האמונה על קיום החוק, תפעל כנדרש, ללא מורא, ולא תחפש פתרונות המפלים לרעה ציבור שלם. המאבק כאן הוא על דמותה הדמוקרטית של בירת ישראל - בנושא זה, אין, ולא צריך להיות, ויתור כלשהו.