מהימנותו של מסד הנתונים של ארגון בצלם אודות ההרוגים באינתיפאדת אל-אקצה, מפוקפק, כפי שהראיתי בסדרת מאמרים שפורסמו באתר News1. במקרים רבים משמיט ארגון בצלם פרטים חיוניים ולעיתים אינו מדייק. הפעם אציג דוגמה בולטת נוספת לכך, העשויה ליצור רושם של דיווח מגמתי.
בצלם: חסנאת עבד לפרנסתו ונהרג בדרכו חזרה הביתה ברשימת "פלשתינים שלא השתתפו בלחימה ונהרגו בידי כוחות הביטחון הישראלים בשטחים" מופיעה באתר בצלם (ראה צילום מסך מאוקטובר 2008) הרשומה הבאה:
מובארכ עבדאללה מובארכ אל-חסנאת - בן 37, תושב דיר אל-בלח, נהרג ב-23.10.2007 בדיר אל-בלח מירי טיל ממסוק. לא השתתף בלחימה בעת שנהרג. פרטים נוספים: מבוקש. נהרג בעת שנסע ברכב בדרכו חזרה מהעבודה.
בתיאור נסיבות המוות של אחמד עבד אל-עזיז מציין ארגון בצלם, כי חסנאת היה "מבוקש", אך אינו מפרט את הסיבה לכך (רקע ביטחוני? פלילי? אחר?) ואת אופי הפעילות וחומרתה בגינה היה "מבוקש". כמו-כן, ארגון בצלם אינו מציין את שיוכו הארגוני של חסנאת, תפקידו בארגון והמשימות שהוציא לפועל במסגרת תפקידו העשויות להיות רלוונטיות לפעולת הסיכול הממוקד. ארגון בצלם הסתפק באמירה, כי חסנאת "נהרג בעת שנסע ברכב בדרכו חזרה מהעבודה", ובמשתמע מדובר באדם מן הישוב העובד לפרנסתו (כאמור בצלם לא סיפק פרטים על מקום עבודתו ותפקידו) ואשר חוסל ע"י צה"ל שלא כדין כאשר עשה את דרכו לביתו בגמר יום העבודה.
מאוחר יותר, ככל הנראה בעקבות מחקר שפרסמתי על ההרוגים הפלשתינים בשנת 2007 ואשר בדק את מסד הנתונים של ארגון בצלם, שונתה רשומה זו, ובה נרשם הנוסח החדש המתוקן (ראה צילום מסך מיוני 2009):
מובארכ עבדאללה מובארכ אל-חסנאת - בן 37, תושב דיר אל-בלח, נהרג ב-23.10.2007 בדיר אל-בלח מירי טיל ממסוק. היווה יעד להתנקשות. פרטים נוספים: מבוקש. נהרג בעת שנסע ברכב בדרכו חזרה מהעבודה.
ארגון בצלם ביטל את קביעתו, כי חסנאת "לא השתתף בלחימה בעת שנהרג" והעבירו לרשימה של "הפלשתינים פלשתינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראלים ברצועת עזה
ולא ידוע אם השתתפו בלחימה". כמו-כן, הוסיף ארגון בצלם, כי חסנאת "היווה יעד להתנקשות", ובכך רמז על הרקע הביטחוני של פעולת הסיכול הממוקד. מעבר לכך לא נמסרו פרטים נוספים על חסנאת.
מי היה באמת מובארק חסנאת? בניגוד לארגון בצלם המקורות הפלשתינים הגלויים והרשמיים מספקים שפעת מידע על מובארק חסנאת, שהיה דמות מוכרת ומילא תפקידים בכירים במערך הטרור הפלשתיני ברצועת עזה. חסנאת נולד בדצמבר 1969 וכבר מגיל צעיר היה מעורב בפעילות טרור. בשנה הראשונה ללימודיו בבית הספר התיכון (1985) השליך חסנאת בקבוק תבערה לעבר סיור של צה"ל, מעשה בגינו ריצה עונש מאסר של 3 שנים.
בתקופת האינתיפאדה הראשונה היה חסנאת פעיל בוועדות העממיות ונטל חלק בעימותים האלימים נגד כוחות צה"ל. בשנת 1990 הוא נמנה על מייסדי התארגנות הטרור "ניצי ה-פתח" ושנתיים לאחר מכן הוכרז כ"מבוקש". הוא נמלט משטח רצועת עזה והמשיך בפעילות הטרור בהיותו בסוריה, לבנון, תוניס ואלג'יריה. באלג'יריה עבר אימונים צבאיים מתקדמים. עם חזרתו לרצועת עזה נעצר חסנאת ע"י כוחות הביטחון הישראלים, נשפט ונדון ל-8 מאסרי עולם. שהותו בכלא הישראלי הייתה קצרה, שכן הוא שוחרר בשנת 1994 בעקבות חתימת הסכם אוסלו והקמתה של הרשות הפלשתינית.
חסנאת התברג בתפקידי ביטחון ברשות הפלשתינית ושימש בתפקידים שונים במנגנון המודיעין הצבאי בפיקודו של מוסא ערפאת ובמנגנון הביטחון המסכל בפיקודו של מוחמד דחלאן. בתחילת אינתיפאדת אל-אקצה (מספטמבר 2000) הוא היה פעיל בגדודי חללי אל-אקצה, הזרוע הצבאית של ארגון פתח ולאחר זמן עבר לשורות ארגון הטרור ועדות ההתנגדות העממית. לאחר חיסולו של עבד יוסוף קוקא ב-31 במרץ 2006 מונה חסנאת לסגן המפקד הכללי של חטיבות א-נאסר סלאח א-דין, הזרוע הצבאית של ועדות ההתנגדות העממית. במסגרת פעילותו בתחום הטרור בגדודי חללי אל-אקצה ובוועדות ההתנגדות העממית היה חסנאת מעורב בפעולות שלהלן:
- תכנון והוצאה לפועל של פיגוע ההתאבדות הכפול בנמל אשדוד (14.3.04) שבוצע בפעולה משותפת של גדודי אל-קסאם (חמאס) וגדודי אל-אקצה (פתח), בו נרצחו 10 ישראלים ונפצעו עשרות, מהם 10 באורח קשה.
- הכנה ושילוח מחבלים מתאבדים לשטח ישראל. חסנאת היה אחראי גם על שיגור עבד אל-עזיז פתחי ראזי אל-כילאני ואיבראהים שפיק שאהין לביצוע פיגוע בישוב ישראלי הסמוך לרצועת עזה. שני המחבלים, שנמנו על שורות גדודי אל-אקצה, נהרגו (17.5.04) בשטח ישראל בדרכם לביצוע הפיגוע.
- שיגור טילים ופצצות מרגמה לעבר ישובים ישראלים.
- תקיפת עמדות וכלי רכב של צה"ל ברצועת עזה.
- הכנת מטעני נפץ ופיתוח טילים בשימוש ועדות ההתנגדות העממית.
- אימון והכשרת פעילים בארגוני הטרור.
לאחר הקמת ממשלת חמאס בתחילת 2006 מונה חסנאת לאחראי על הנושא הצבאי במשרד הפנים בדרגת סא"ל. יש לציין, כי חמאס הפך את משרד הפנים הפלשתיני, השולט במנגנוני הביטחון, למעוז כוח של גדודי אל-קסאם וועדות ההתנגדות העממית (ארגון שהינו בעל ברית לחמאס), בו שולבו רבים מדרג ההנהגה של הגדודים ופעילים רבים אחרים. פעילי מנגנוני הביטחון הכפופים למשרד הפנים היו מעורבים בפעילות טרור ולחימה נגד ישראל.
סיכום ארגון נמנע מלציין שחסנאת היה פעיל בכיר מאוד במערך הטרור הפלשתיני והיה מעורב בתכנון, בהוצאה לפעול ובביצוע פיגועי טרור רבים נגד יעדים ישראלים. יתר על כן, הוא הכליל את חסנאת במסגרת רשימת האזרחים הפלשתינים "
שלא השתתפו בלחימה ונהרגו בידי כוחות הביטחון הישראלים בשטחים" ואח"כ תיקן וטען "
שלא ידוע אם השתתף בלחימה בעת שנהרג".
ארגון בצלם מאשים לא אחת את ישראל בהריגת אזרחים פלשתינים "שלא השתתפו בלחימה", על אף היותם של אלה פעילי טרור מובהקים ואף ראשי ארגוני טרור. לדידו של הארגון נסיעתו ברכב של פעיל הטרור ממקום למקום ואף בהיותו חמוש אינה בגדר "השתתפות בלחימה" והוא נחשב באותה עת ל"אזרח", ובמילים אחרות – מקבל מעמד של "טרוריסט בחופשה" שאסור בשום פנים ואופן לפגוע בו.
לעומת זאת, גישתו של ארגון בצלם לגבי הריגת חיילים ישראלים ע"י פלשתינים באופן שונה. ארגון בצלם המקפיד לגנות הריגת אזרחים ישראלים בפיגועים נמנע באופן שיטתי מלפרסם הודעות דומות על הריגת חיילים ואנשי כוחות הביטחון בידי פלשתינים אף אם הם לא נטלו חלק פעיל בלחימה.
פרופסור ענת בילצקי, בעת שכיהנה בתפקיד יו"ר הנהלת ארגון בצלם הסבירה
בראיון עיתונאי ל-Brooklyn Rail )יוני 2004) אשר התמקד בפעילות ארגון בצלם תחת הנהלתה, את עמדתה באשר לאחד מביטוי "המרד הלגיטימי" נגד ישראל באיו"ש וברצועת עזה. להלן תרגום קטע נבחר מדבריה בעניין זה:
"כאשר מחבל/ת מתאבד/ת הולכ/ת לישראל ומפוצצ/ת את עצמו/ה יש בכך משום הפרה של זכות הישראלים [לחיים]. בצלם אינו חייב לעסוק ישירות בנושא זה, שכן המנדט שלנו נוגע לעיסוק בזכיות האדם בשטחים הכבושים. ואולם, מה בנוגע לפלשתיני התוקף התנחלות והורג מתנחל ולא את החיילים השומרים על ההתנחלות? ע"פ אמנת ז'נבה, החיילים השומרים על ההתנחלות הם מטרות לגיטימיות. אך מה בנוגע לנשים ולילדים הישנים בהתנחלויות? זכותם [לחיים] הופרה. הם אינם לוחמים".
מהתבטאות זו משתמע, כי בילצקי רואה ברצח חיילים השומרים על ההתנחלויות "פעולה לגיטימית" המוקנית לארגוני הטרור הפלשתינים ולפלשתינים בכלל החיים תחת "הכיבוש הישראלי" (באיו"ש ולשיטתה גם ברצועת עזה) ע"פ אמנת ז'נבה, הגם שהחיילים השומרים לא השתתפו בלחימה שעת שנרצחו, אלא כל תפקידם היה להגן על האזרחים הישראלים מפני רצח בידי הטרוריסטים הפלשתינים.
