פרשת תא"ל משה (צ'יקו) תמיר יכולה לשמש אות ומופת להתנהגותם של חבריו, במיוחד אלה הנמצאים בברנז'ה התקשורתית. למותר לציין שלבו של כל אדם סביר נחמץ לאור העובדה שקצין כה מוערך ובדרגה כה גבוהה מעד מעידה כה כואבת. אין זה מובן מאליו שאדם מוכן להקריב את חייו ולשרת שנים כה רבות בצה"ל. לאור המציאות הישראלית המוכרת לכל, ודאי אנשים מסוגו של תא"ל תמיר נדירים למדי. לא תהיה זו הגזמה אם ייאמר שתרומתו של תמיר לצבא ולביטחון בכלל גדולה מאוד, אלא שהפרשה שבה הוא מעורב ופסק הדין המחמיר, לדעתם של מוקיריו, אסור שתהיה להם השפעה על עצם המעשה שתא"ל תמיר עשה. מי שמקל ראש במה שתמיר עשה, אל יצפה לנפלאות.
מדאיגה במיוחד בפרשה זו היא התגייסותם של חבריו של תמיר בתקשורת. הניסיון להשפיע בצורה כה בוטה על ההליך המשפטי, ובעקיפין, על הבדיקה היסודית של התנהלות מצ"ח בכל הפרשה, הוא ניסיון מסוכן העלול לפגוע בצבא אנושות. עיתונאים המכונים בכירים החליטו לשים את עצמם שופטים בתיק שלא ראו ולא קראו את מסמכיו, כך לפחות יש לקוות, כי אחרת אנה אנו באים. זו ולא רק: אותם חבר'ה התגייסו בצו 8 כדי לטהר את שמו של הקצין המהולל, שעה שהמדובר כאן בפרשה שאם יתבררו כל ההערכות, עשויה להטיל צל כבד על מערכת אכיפת החוק בצבא.
הזיכרון הציבורי איננו תמיד במיטבו, לכן השורות הבאות תנסנה להזכיר למוקיריו של תא"ל תמיר, במיוחד לעיתונאים, פרשה אחרת שיש בה כדי למתוח קו ישר ולנסות להסביר מדוע חבריו של תמיר עושים שירות דב לצה"ל ולמדינת ישראל בהגנתם על ערכים מעוותים שמקומם לא יכירם בחברה מתוקנת. למען היושר האינטלקטואלי ייאמר שהפרשה שלהלן היא רק "חקר מקרה" בלבד כי לצערנו הרב, דוגמאות אחרות אינן חסרות.
פרשת "קו 300" הייתה פעם פרשה המכונה "קו 300" בה היה ניסיון לבדות ראיות, לסלף אותן, להעלים אותן, להשפיע בצורה בוטה על החלטות ועדות החקירה השונות שבדקו את הפרש, ומעל לכל, וזו הנקודה העיקרית, איך ראשי שירות הביטחון הכללי ניסו לעוות ולשקר במצח נחושה לדרגים הממונים. ראוי, אגב, שאותו עיתונאי המזכיר במאמרו הפרו-תמיר את איציק מרדכי, אם כי בהקשר אחר, יזכור שבמרכז אותה פרשה עמד אותו מרדכי שהושלך לכלבים תוך הטלת האשמה עליו ובידוי ראיות. למזלו של מרדכי, האמת יצאה לאור. וכאן טמונה הבעיה כולה: השקר, בידוי הראיות, וניסיון ה"מריחה" של החקירה על-ידי מצ"ח, זאת על-פי החשדות המתפרסמים בתקשורת. אם יתבררו אלה כמעשים נכונים, יש כאן התנהגות בלתי נסבלת ומסוכנת ביותר.
בפרשת "קו 300" השקר היה המסוכן ביותר. אי-דיווח אמת לממונים, קרי - ראש הממשלה ואחרים, הוא סכנה ממשית לעצם קיומו של המשטר הדמוקרטי. אף אחד לא הטיל ספק במוכנותם של אנשי השב"כ לחרף נפשם למען בטחון המדינה, אך התעוזה לשקר לממונים ברמות הללו, היא שעלולה הייתה לסכן את בטחון המדינה. לא ייתכן שקצינים כה בכירים בצבא או ראשי מערכות הביטחון האחרות ישקרו לממונים עליהם, אפילו המדובר באירוע בלתי מכונן בעליל. תרבות השקר היא הבעיה ולא רק מתן אפשרות לילד בן 14 לנהוג בטרקטורון בכלל, ובטרקטורון צבאי בפרט.
בפיקודו נערי האם העברייה תא"ל תמיר, מעבר לכל תפקיד אחר, יש לו מחויבות כלפי רבבות חיילים ומשפחותיהם, להם הוא צריך לשמש דוגמה. לא ייתכן לנהוג במוסר כפול: חייל שאיננו ממלא פקודה נשפט ואפילו נזרק לכלא ואילו תא"ל המפר ברגל גסה את החוק מקבל מחמאות. אלפי חיילים והורים מביטים בתא"ל תמיר ורואים בו מושא לחיקוי, הן במסירותו אך גם במוסריותו. מי שאיננו מסוגל לעמוד בסטנדרטים כאלה, כנראה איננו מתאים להימנות עם אותן מפקדים בידיהם מפקידה כל "אם עברייה" את היקר מכל.
זו תרבות שיש לעקור אותה מצה"ל. אם העיתונאים מטילים ספק בכך, הם מוזמנים לקרוא מחדש את דוחות החקירה הרבים שנכתבו לאחר אירועים שונים, כולל מלחמת לבנון השנייה. יתברר להם שמי שרגיל לכסות על האמת הכואבת ולשאת בתוצאות, איננו עושה זאת רק בביתו אלא גם בצה"ל ובארגוני ביטחון אחרים. האם עיתונאים ומומחים המגינים כיום על תמיר רוצים שתרבות זו תונצח, או שמא יש לשנות כיוון ולא להירתע למצות את הדין עם מי שדרכיו עקלקלות.
אין בשורות שלהלן כדי להאשים את תא"ל תמיר מעבר למה שנכתב בגזר הדין. אין חלילה שמחה לאיד על מעידתו של הקצין המצטיין. יש להמתין לוועדת החקירה שתבדוק את התנהגות מצ"ח בפרשה. המאמר נועד להאיר את בינתם של אותם עיתונאים ומקורבים אשר סבורים ששירותם לטובת תמיר נכון.
