בדרך כלל אני מקפיד במאמריי לחשוף בעוקצנות את חילוקי הדעות הקשים המפלגים אותנו. והנה הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו והוכיח עד כמה אני טועה. קיימת הסכמה רחבה מקיר לקיר על כמה תנאים חיוניים שנדרשים מכל מי שבאמת רוצה לעשות שלום עם ישראל. התנאים הללו הם כה בסיסיים עד שאיש בשמאל הציוני לא יכול לחלוק עליהם. בנאומו, בצד הכרזה ציונית גאה על מקורות הזכות שלנו לארץ ישראל, שמנהיגנו בדור האחרון נטו שלא להזכיר לנו ולעולם, ובצד תזכורת על המקורות האמיתיים לסכסוך, התמקד נתניהו בעקרונות הנחוצים לקיום שלום אמיתי עם ישראל. עקרונות שמי שלא מסכים להם בעצם אינו מתכוון לשלום עם ישראל אלא עם יישות אחרת שתקום על חורבותינו. למרות המינימליזם הזה, נתקל נתניהו בשלילה חד-משמעית אפילו מצידם של מי שהוחשבו כמתונים ופרגמאטים בצד השני. לא מדובר בשלילה טאקטית לצורכי מיקוח. אלא בשלילה מהותית.
בכך חשף נאום נתניהו את האיוולת שבתהליך שעד היום נקרא בטעות "תהליך שלום", ושעל פיו ההתקדמות הייתה חשובה מהעקרונות. לפי תהליך זה כל הזמן היה צריך להתקדם, וכדי להתקדם דוחים את חילוקי הדעות לסוף. התוצאה הייתה שאנו כל הזמן ויתרנו, והצד השני לא נדרש אפילו להסכים למינימום ההכרחי שיוכיח שהוא אכן מוכן לחיות עימנו בשלום. השמאל האנטי ציוני הבין היטב כי ברגע שיחלו לעסוק בחילוקי הדעות "התהליך" ייעצר, ולכן הוא משך באף את השמאל הציוני להסכים לדחייה בלתי מוגבלת של כל עיסוק בחילוקי הדעות ובלבד שאשליית ההתקדמות תימשך.
וכעת הגיע הזמן לעשות לכל מי שעדיין שקוע בשרעפים היכרות לא נעימה עם גברת לא חסודה שנקראת מציאוּת.
תכירו בבקשה, מציאוּת: כל שטח שיפונה ביהודה ושומרון יהפוך לבסיס של החמאס. כך זה קרה ברצועת עזה. שלטונו של אבו מאזן, שכביכול "מתון", מתקיים באופן רעוע בחסות צה"ל. זו המציאות.
אף אחד בעולם הערבי לא מוכן להתעמת עם האיסלאם הקיצוני. כל המנהיגים של המשטרים הערביים רק מנסים להסתדר איתם איכשהו בענייני הפנים שלהם, ובמה שקשור לשאר העולם ולטרור הגלובאלי - לא בעיה שלהם. זו המציאות.
המציאות היא שהסכמי אוסלו נכשלו. המציאות היא שהניסיון להתקדם בכיוון פתרון שתי המדינות לשני עמים נכשל, משום שהסיסמה הזו, שהומצאה במטה הבחירות של גברת לבני, היא בעצם כסות לכוונה האמיתית של מי שרוצה להקים מדינת טרור לצד מדינת ישראל - חיסולה של היישות הציונית.
המציאות היא שאנשי האיסלאם (כן, גם הלא כל כך קיצוניים) לעולם לא יסכימו לכך שהקדש מוסלמי יימסר לידיים לא מוסלמיות, וארץ ישראל כולה מוגדרת על ידם כהקדש מוסלמי. לכן מי שמצפה שהם יכירו בבעלותה של מדינה יהודית אפילו על גרגר אחד משטח ישראל שוגה באשליות.
היו לא פחות פליטים יהודים שברחו ממדינות ערב מאשר ההפך, והרדיפות שהם סבלו היו הרבה יותר קשות ונעשו בזדון ובאכזריות. זאת עובדה שבעיית הפליטים היהודים מאותה תקופה נפתרה, בעוד בעיית הפליטים הערבים לא נפתרה. אנחנו אחראים לכך שסבל הפליטים היהודים הגיע לסיומו. עובדה. באותה מידה אנחנו לא אחראים לכך שפתרון הבעיות ההומניטאריות של הפליטים הערבים נמנע במשך למעלה מ-60 שנה מסיבות פוליטיות. גם זאת עובדה. המציאות היא שהערבים וחלק מהפוליטיקאים המערביים הצבועים דורשים שפתרון הבעיה יבוא רק על חשבון ישראל. המסקנה המתבקשת היא, שיותר מעניין אותם להזיק לישראל מאשר לפתור בעיה הומאנית פשוטה יחסית של פליטים באשר הם.
זו המציאות, ואיתה צריך לחיות. מי שמתעלם מהמציאות הוא בבחינת מתאבד. ומי שמכיר במציאות מבין שכל חילוקי הדעות הפנימיים בינינו מיותרים לחלוטין, לפחות לאלף שנה אם לסמוך על הכרזתו של סאיב עריקאת.
