לא מחליפים קבוצת כדורגל

ב-94' נהייתי אוהד של מכבי חיפה. באותה שנה מכבי חיפה הפכה ל-"קבוצת צמרת" לעוד הרבה שנים. אני כמובן לא ידעתי את זה. אני בחרתי בחיפה, למרות שאני ירושלמי, בעיקר בגלל שתמיד הייתי חייב להיות שונה. כמו אבא שלי - תמיד שונה, תמיד מיוחד. ועם כל ה-"להיות מיוחד..." הייתי אוהד אמיתי עם כל הדפיקות לב ועם כל מה שצריך. הייתי אוהד שבית"ר (הקבוצה שהייתי אמור להיות אוהד שלה) וחיפה (הקבוצה שבחרתי) - היו משחקות. לא הייתי מסוגל לשמוע. והכי גרוע זה היה כשהיה פנדל. לא ידעתי מה לעשות... כן להקשיב, לא להקשיב, מה יעזור לשחקן שבועט להבקיע? מה יעזור לו להביא לנו את האליפות? אבל אתם צריכים לשים לב ל"לנו" במיוחד. ה"לנו" הזה הוא להיות אוהד כדורגל אמיתי. אוהד כדורגל אמיתי מרגיש שהוא והקבוצה שלו הם אחד. אוהד כדורגל אמיתי מרגיש שכשהקבוצה שלו מפסידה הוא מפסיד. אני הייתי אוהד כדורגל אמיתי והיום אני לא. והיום אני מוכן להודות בזה. היום אני מוכן להודות בזה שלא ממש אכפת לי. היום אני מוכן להודות שלא באמת אכפת לי אם חיפה או בית"ר זכו בגביע. אני אפתח את מדור הספורט, אבל אני לא אתאבל על זה שבית"ר לקחו ממכבי (חיפה) את האפשרות לדאבל. אני לא אתאבל על זה שאף פעם אנחנו למצליחים לשחזר את האליפות של... אני לא אצליח מפני שאני לא באמת מרגיש ככה. מפני שאני לא באמת מאמין... לא באמת מאמין... שחיפה היא היחידה. שחיפה תמיד צריכה לזכות. שחיפה היא תמיד... וזה בדיוק ההבדל בין אוהד אמיתי לסתם אחד שאוהד את האלופה או סתם אחד שרוצה להיות מיוחד. חוק ברזל לאוהדי קבוצת כדורגל אז כנראה שלא הייתי אוהד כדורגל אמיתי. כנראה שהייתי חייב לעשות דווקא. כנראה שכן שמחתי באמת כשחיפה לקחה אליפות (אבל לא מהסיבות הנכונות). וכנראה שאני באמת מצטער על זה שאני לא מסוגל לשחזר את ההתרגשות שהייתה לי פעם כשמשחק של בית"ר וחיפה היה מתחיל. כנראה שקצת חבל לי שאני לא מסוגל לקלל יותר את השופט. כנראה שאני מצטער על זה שאני מתגבר מיד על זה שחיפה לא זכתה באליפות... או ברוב המקרים פשוט לא יודע. כנראה שאני מצטער על זה שאיבדתי את היכולת להתלהב או להתבאס מזה שקרה משהו לקבוצת כדורגל. וזו יכולת שאין לאף אחד. זו יכולת שהופכת את החיים (במיוחד את השבתות) ליותר מעניינות. לדבר שמחכים לו. ואז יוצא שאני מסוגל להבין אוהד כדורגל שתופס את הראש. אוהד כדורגל שמקלל. שאני מסוגל לא לחשוב ש-"מה לעזאזל הוא עושה???". אני לא שואל את עצמי למה הם רצים אחרי הכדור... אבל אני מרגיש צער שלא אכפת לי. אם יש לידי מישהו שבאמת אכפת לו אני מנסה להראות התעניינות... אני תוהה ביני לבין עצמי האם איבדתי את היכולת להתעניין בכדורגל לעולם, או שאולי היא תשוב אליי ביום אחד. אני שמח שמכבי חיפה זכתה באליפות, אבל לא כל כך אכפת לי שבית"ר לקחה את הגביע. ועם כל זה אני מציית לחוק אחד של אוהדי כדורגל והוא - לא מחליפים קבוצה. וגם אם אין לי בעיה להיות אוהד של בית"ר. וגם אם אני אוהב את ירושלים אהבת אמת. וגם אם לא באמת אכפת אם מכבי חיפה אלופה או לא (לפחות ביומיום). תמיד אהיה אוהד מכבי חיפה. תמיד.