בתקופה קשה זו, שהמיתון הופך מיום ליום לנחלת הרוב, סבורים אני ורעייתי, כי רכישה אידיאלית היא רכישה של מוצר שהוא גם איכותי וגם זול. אבל מאחר שקשה לנו לדעת בדיוק מהו איכותי וזול, סברנו כי עלינו להיוועץ, אפילו טלפונית, עם ג. יפית, הלא היא יפית גרינברג-ארד-מימון.
אלא מה, כל דרדק יודע כי "זמן זה כסף", ולכן לא יעלה על הדעת כי טאלנטית כמו ג. יפית תשוחח עמנו לפני רכישה של כל מוצר ופריט. לפיכך החלטנו אני ורעייתי לערות הדמיה שבה אני משחק את עצמי, ואילו אשתי משחקת את ג. יפית.
אז ככה זה נשמע:
אני: שלום יפית, מדבר האזרח שריג. אפשר להפריע לך בשאלה?
יפית: בוודאי חמודי, למה לא?!
אני: אשתי ואני מעוניינים לרכוש קילו נקניק! מה דעתך על נקניק זוגלובק?
יפית: המקרר ריק - קנה זוגלובק! מצוין. קלעת בול. אנחנו בבית אוכלים זוגלובק כל יום. תנסו, כמוני, ותיהנו.
אני: אבל אשתי אומרת שטירת צבי הוא נהדר.
יפית: מ-צ-ו-י-ן, לא נהדר. גם כשר למהדרין. נגסתי ולא התבאסתי. אצלנו בבית משתדלים לאכול רק טירת צבי. אז הביתה להביא? נקניק של טירת צבי!
אני: סליחה, יפית. לא הבנתי, טירת צבי או זוגלובק?
יפית: אתה על דיבורית ויש אנשים איתך?
אני: כן, אני במכונית שלי.
יפית: אני מקווה שאתה מחזיק שברולט מפוארת.
אני: לא, דווקא יונדאי.
יפית: ס-ב-ב-ה. יונדאי היא ההצלחה השקטה.
אני: שומעים, שומעים.
יפית: בוא נחזור לנקניק. אמרת שאתם רוצים לקנות קילו נקניק, כן? ובכן, תקנו חצי קילו מזה וחצי מזה. אבל אם אתה לבד, אז תקנה רק זוגלובק!
אני: רצינו לקנות גם תרסיס לקיץ...
יפית: אז מה הבעיה? אל תהססו - רססו.
אני: אוקיי, אבל עם מה נרסס? עם זה של פנינה רוזנבלום או של ד"ר פישר?
יפית: תלוי. אם אתה אקדמאי, אז אני ממליצה של דוקטור פישר.
אני: ואם אני לא?
יפית: אז גם ד"ר פישר.
אני: אבל את מפרסמת גם את רוזנבלום?!
יפית: אתה צודק!
אני: אז למה את לא ממליצה עליה?
יפית: חלילה!!! אדרבה, אני ממליצה עליה, אבל רק לפרחות ולשרלילות.
אני: סליחה?!
יפית: תתפלא, ההמלצות שלי הפכו את פנינה חברתי למיליונרית בדולרים.
אני: אגב, אני ואשתי החלטנו למחזר את המשכנתה, אבל אנחנו מעוניינים להחליף בנק. אני מבין שאת ממליצה על מזרחי טפחות!
יפית: למה מזרחי טפחות?!
אני: כי פרסמת אותם בעבר!
יפית: כן, אבל מאז הם פאסה. היום אין כמו לאומי.
אני: אני יכול להגיד למזרחי טפחות בשמך שהם פאסה.
יפית: חס וחלילה! השתגעת?! הם עדיין לא שילמו לי את כל הכסף, ולאומי עדיין לא שמה חותמת סופית להסכם.
אני: אז מאיפה לקחת משכנתה?
יפית: לדעתי, עדיף לקחת הלוואה מחמך, לפחות עד שהעניינים שלי עם לאומי ומזרחי יתבהרו.
אני: ואם לחמי אין להלוות לי?
יפית: אז קח חצי חצי, חצי ממזרחי וחצי מלאומי.
אני: סליחה, זה משכנתה, זה לא נקניק. ובכלל, את הדירה צריך למשכן, אז מי ייתן לי חצי משכנתה?
יפית: מי שיסכים למשכן חצי דירה. פשוט, לא?
אני: תגידי, יפית, את מאמינה במוצרים שאת ממליצה עליהם?
יפית: בוודאי. אם הם מכניסים לי כסף.
אני: ודאי שהם מכניסים לך כסף, את הרי לא עובדת בחינם.
יפית: תתפלא, אבל עשיתי כבר כמה קמפיינים לא בשביל כסף. כסף זה לא הכול בחיים!!!
אני: באמת?!
יפית: כן, יש גם כרטיסי אשראי, המחאות...
אני: הצחקת אותי. תגידי, לא מעניין אותך אמת בפרסום, שאת מרשה לעצמך לפרסם לא רק מוצרים שאת לא מאמינה בהם, אלא גם מוצרים מחברות מתחרות וזאת באותה עת ממש?
יפית: למה שזה יפריע לי, אם זה לא מפריע להם. הרי, לא רק הציבור אהבל, אלא גם אלה המבקשים למכור לו את הסחורה, כלומר הלקוחות של המשרד שלי.
אני: תשמעי, זה מדהים מה שאת אומרת לי. ואני סברתי לתומי, כי רק מפלגות עם אידיאולוגיה הפוכה אפשר למכור, אם לא במקביל אזי בבחירות שאחרי.
יפית: יפה. אז מוצר בארץ, לידיעתך, איננו שונה ממפלגה: אפשר למכור מפלגה כמו מוצר, גם אם לא מאמינים בה; ואפשר למכור מוצר כמו מפלגה, גם אם לא מאמינים בו.
אני: אשרי המאמין.
בעיסוקי אני מתחכך מדי פעם בשיווק. אולם טרם יצא לי לראות משווק או מנהל שיווק, הפועל על-פי סטנדרטים של ג. יפית: הכל מכיר (כמו הכל שפיט). לעניות דעתי מדובר בתופעה שאין לה אח ורע. לו לפחות הייתה מנסה הגברת למכור גם את עצמה. אבל היא לא. לשיטתה, משלמים לי - אני מוכרת. ולעזאזל ציבור הקונים. ועל ג. יפית ושכמותה כבר נאמר: לא יפית ולא נעמת.