נא להכיר: החברים של בצלם

בצלם אינו רואה איפוא פסול בהשתתפות בכינוס לצידם של אישים בעלי גישה אנטי-ישראלית מובהקת, כולל כאלה המשווים בין ישראל למשטר הנאצי והשוללים בריש גלי את עצם זכות קיומה של מדינת ישראל. הארגון גם אינו רואה בעייתיות בנטילת חלק בכינוס שנועד לחפש דרכים להביא לרדיפה משפטית בזירה הבינלאומית של ישראל וגורמים ישראלים (חברות, מפעלים וכיוצא באלה) המעורבים בהקמת גדר הביטחון באיו"ש, וזאת על אף שבית המשפט העליון בישראל אישר את תוואי הקמת הגדר וקבע שהיא חוקית. גישה זו של בצלם אינה מפתיעה והיא עולה בקנה אחד עם העמדות המוצהרות של הארגון וראשיו. ב-15 ביוני 2009 שלח ארגון בצלם, יחד עם הארגונים המוקד ורופאים לזכויות אדם, מכתב לשרי החוץ של האיחוד האירופי וביקש מהם, על-רקע כינוס הפגישה התשיעית של מועצת ההתאגדות, להתנות את שדרוג היחסים בין האיחוד לישראל ביחס של כבוד לזכויות האדם ולשלטון החוק. משמעות הדברים, ארגון בצלם, המציג עצמו כארגון זכויות אדם ופועל במדינת ישראל, מנסה להשפיע במהלך זה על גורם מדיני זר כדי שיפעיל לחץ מדיני וכלכלי על מדינת ישראל. במכתב קורא ארגון בצלם "לקשור באופן מפורש בין תהליך שדרוג היחסים עם ישראל לבין מחויבות ישראלית לשיפור ממשי במצב זכויות האדם ובכיבוד המשפט הבינלאומי בשטחים הכבושים, ובכלל זה: להפסיק לאלתר את הבנייה בהתנחלויות וכל שינוי אחר המבוצע בשטח הכבוש (בראיית בצלם גם חלקים בירושלים הם בבחינת שטח כבוש); להסיר מיידית את הסגר מעל רצועת עזה; להפסיק את הריסת הבתים; לפתוח בחקירה פלילית בכל מקרה בו נטען שפלשתינים עונו או סבלו מיחס פסול במהלך חקירות ישראליות; להקים מנגנונים בלתי-תלויים לטיפול בהפרות של זכויות האדם, לרבות אלו שבוצעו במהלך הלחימה בעזה (ובמילים אחרות להכין תיקים להעמדה לדין של קברניטיה המדיניים והצבאיים של ישראל, קצינים וחיילים); לשתף פעולה באורח מלא עם ועדת הבדיקה של האו"ם בראשות השופט ריצ'ארד גולדסטון (ועדה שקמה על מצע חד-צדדי מובהק נגד ישראל).

הבוקר (18.6.09) נשלחה השאילתה הבאה למנכ"ל בצלם ג'סיקה מונטל ולדוברת בצלם שרית מיכאלי: 1) מדוע בחר ארגון בצלם לשלוח נציג מטעמו אשר ינאם לצידם של אישים הידועים בגישתם האנטי-ישראלית הקיצונית והחד-צדדית? 2) מדוע נמנע בצלם מלציין באתר הרשמי של הארגון העוסק ב"רשימת התורמים לבצלם" את האיחוד האירופי כאחד הגורמים התורם כסף לארגון? 3) מדוע ארגון בצלם נמנע מלפרט את הפרויקטים הממומנים על-ידי מדינות זרות? ארגון בצלם בחר שלא להשיב לשאילתה וטעמיו עימו. זכות התגובה שמורה ותישמר לארגון בצלם.

הקשר בין ארגון בצלם לאיחוד האירופי הינו רב שנים ובשנים מסוימות מימן האיחוד האירופי חלק ניכר מתקציבו השנתי של הארגון. המימון הנדיב של האיחוד האירופי לפרויקטים שונים של בצלם עדיין נמשך בשנים האחרונות. סוגייה זו ומשמעויותיה ראויה למחקר מעמיק על כל היבטיו, שכן בצלם מקבל מימון ממשרדי החוץ של בריטניה ונורבגיה. מכל מקום ראוי היה שארגון בצלם, וכן כל ארגון ישראלי המקבל מימון ממדינות זרות, שיפרסם בגלוי את פרטי הסיוע שהוא מקבל מהמדינות הזרות ואת מטרת הסיוע הכספי, תכליתו ויעדו. מחיפוש שביצעתי באתר ארגון בצלם בגרסתו הנוכחית ובארכיון מהשנים האחרונות לא מצאתי כל אזכור לקבלת מימון מהאיחוד האירופי ולא מצאתי פירוט של יעדי הכספים שמקבל ארגון בצלם ממשרדי החוץ של בריטניה ונורבגיה.

שלושה אישים נוספים ישאו הרצאות לצידו של נציג בצלם במושב המליאה, וכל השלושה ידועים בגישתם האנטי-ישראלית המובהקת, כמפורט להלן: ריצ'ארד פולק (Richard Falk), שליח האו"ם למצב זכויות האדם ב"שטחים הפלשתינים הכבושים מאז 1967", אמור לשאת את נאום הפתיחה. פולק, ששמו יצא לפניו בעוינותו לישראל, פרסם ב-29 ביוני 2007 מאמר תחת הכותרת "צועדים לקראת שואה פלשתינית". במאמר השווה פולק את הפעולות של ישראל למשטר הנאצי, וכך הוא כתב: "האם תהיה זו הגזמה חסרת אחריות לקשר את היחס לפלשתינים עם מעשי הזוועה ההמוניים ההיסטוריה הנאצית הנפשעת של מעשי זוועה המוניים? אני סבור שלא. ההתפתחויות האחרונות בעזה מטרידות במיוחד כיוון שהן מבטאות בצורה כל-כך ברורה כוונת מכוון מצידה של ישראל ובעלות בריתה להביא קהילת אנשים שלמה למצב של תנאים המסכנים חיים באכזריות שאין למעלה ממנה. הטענה שהתנהגות זו היא בגדר שואה בהתהוות מבטאת קריאה נואשת לממשלות בעולם ודעת הקהל הבינלאומית לפעול בדחיפות למנוע את מגמת הג'ינוסייד (רצח עם) מלהתממש בטרגדיה קולקטיבית.... "ישראל ממשיכה כעת להדק את החרם על קשרי הכלכלה והדבר הביא את תושבי עזה לסף של הרעבה המונית... הדבקות בגישה זו בתנאים הנוכחיים היא אכן ג'ינוסייד... זה הרקע המעניק תוקף לאזהרה מפני שואה פלשתינית בהתהוותה והוא צריך להזכיר לעולם את ההבטחה שלאחר העידן הנאצי 'לעולם לא עוד'". בראיון מאוחר יותר ל-BBC סירב פולק מלחזור בו מאמירות אלה ומהתבטאויות דומות בהקשר לישראל. פול דה וורט (Paul de Waart) פרופסור לחוק הבינלאומי, ירצה על הנושא: "חוות דעת: הנסיבות בהן מדינות אינן מקיימות את החובות [החוקיות] המוטלות עליהן". דה וורט היה חבר בוועדה לבדיקת העובדות שמינתה הליגה הערבית לחקירת מבצע עופרת יצוקה. הדוח של הוועדה עליו חתום פול דה וורט היה חד-צדדי בצורה קיצונית ביחסו לישראל, ובין היתר נטען כי "הפעולות שביצע צה"ל תאמו חלק מהדרישות של ההגדרה של פשע ג'ינוסייד". הוועדה דחתה על הסף את הטענות של ישראל לפיהן היא פעלה מתוך הגנה עצמית, שכן "הפעולות של ישראל לא עמדו בדרישות העובדתיות והחוקיות של הגנה מעין זו". הוועדה המליצה לאמץ בקשת הרשות הפלשתינית לפיה פשעי המלחמה של ישראל בעזה יובאו לדין בבית הדין הבינלאומי, ביקשה ממועצת הביטחון של האו"ם להעביר את סוגיית המצב בעזה לבית הדין הבינלאומי על-מנת להעמיד לדין את האחראים לפשעי המלחמה, והמליצה למדינות המכירות בעיקרון של סמכות שיפוט אוניברסלית לפשעי מלחמה להעמיד לדין את המנהיגים הפוליטיים והצבאיים של ישראל על ביצוע פשעי מלחמה נגד האנושות. עומר ברגותי, המוגדר כחוקר עצמאי ופעיל זכויות אדם, ירצה על "חברה אזרחית: תמיכה בזכויות, קידום מיצוי הדין". ברגותי, שהגיש בקשה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב, הינו מטיף קולני לחרם אקדמי על ישראל. בראיון שנערך עימו (1.6.09) הביע הבנה לצורך של הפלשתינים להילחם בכל האמצעים נגד ישראל ותמך בביטולה של מדינת ישראל ובהקמת מדינה אחת שתכלול את כל שטח פלשתין מהים לנהר. וכך אמר בין היתר: "הניסיון שלנו עם הדיכוי הציוני הקולוניאליסטי והאפרטהייד הוכיח לנו שאם לא נתנגד בכל האמצעים, בעיקר באמצעות התנגדות אזרחית, על-מנת לכפות על ישראל מעמד של מנודה בעולם כמו דרום אפריקה כפי שהייתה בשנות השמונים, לא יהיה כל סיכוי לקדם את הסיכוי לשלום צודק...". על דברי המראיין: "טענת פעמים רבות בעבודות שפרסמת שבסופו של דבר היית רוצה לראות את פלשתין ההיסטורית דו-לאומית, חילונית, דמוקרטית, מדינה", השיב ברגותי: "לא מדינה דו-לאומית אני באופן נחרץ נגד דו-לאומית. מדינה דמוקרטית חילונית אך לא דו-לאומית. יש הבדל גדול ביניהן... פליטים ואנשים הנאבקים למען זכויות הפליטים כמוני למשל יודעים שלא ניתן ליישב את זכות השיבה של הפליטים במסגרת פתרון של שתי מדינות. זהו הפיל הלבן הגדול הנמצא בחדר ואנשים מתעלמים ממנו. חזרת הפליטים תביא קץ לקיומה של ישראל כמדינה יהודית. זכות השיבה היא זכות בסיסית שלא ניתן לוותר עליה והיא בלתי ניתנת להעברה לגורם אחר. פתרון של שתי מדינות לא היה מעולם מוסרי והוא אינו תקף עוד". בסימפוזיון שיתקיים במכון למחקרים סוציאליים בהאג תכונסנה שתי קבוצות עבודה, כמצוטט להלן מנוסח ההזמנה לאירוע: קבוצת עבודה א' - מיצוי הדין עם מדינות וחברות. המשתתפים מוזמנים לשתף בניסיונם. קבוצת עבודה זו מטרתה לזהות אסטרטגיות אפקטיביות, לעשות שימוש בחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי, לפעול נגד פטור [מדינות] מעונש [הכוונה לישראל] ולהביא למיצוי הדין עם מדינות וחברות הנושאות באחריות בשותפותן למדיניות הבלתי-חוקית. קבוצת עבודה ב' - הנעת הציבור. המשתתפים מוזמנים לשתף בניסיון שלהם, סדנה זו מיועדת לזהות דרכי פעולה אפקטיביות באמצעות חוות הדעת של בית המשפט הבינלאומי והסוגייה של החומה כדי להשתמש בהן להניע את הציבור לקראת פתרון המבוסס על זכויות לסכסוך הישראלי-פלשתיני. קבוצת העבודה מכנסת בשיתוף פעולה עם הארגון הפלשתיני "הקמפיין לעצור את החומה".