חנה סנש באירן כל הכותרות הראשיות הבוקר מוקדשות למתחולל באירן, לאחר שאתמול הפגינו המונים ברחובות על אף האיסור המפורש והאזהרות החמורות שנפוצו מצד השלטון. אך לא כל כותרות העיתונים עוסקות באותו הפן בהתקוממות האירנית.
בעוד הדיווחים במעריב, הארץ, ו"ישראל היום" מבקשים, ראשית לכל, לתת לקוראים תמונה מקיפה ככל האפשר על המתרחש ברחובות טהרן ובין גורמי השלטון במדינה, אל ראש הסיקור בידיעות אחרונות מגיע דיווח על
סרטון שהועלה אתמול לאתר יוטיוב, ובו נראית מפגינה אירנית אחת הגוססת ומתה לאחר שנורתה בחזה.
"הסרטון שזיעזע את העולם: מפגינה נרצחה בטהרן", קוראת כותרת הגג בעמוד השער, ואילו כותרת המשנה מסכמת את הנראה בסרטון: "הירייה בלב. המבט האחרון אל המצלמה. הדם שמכסה את הפנים. מותה של מפגינה אלמונית הוא הסמל החדש של המרד באירן". בין שתי הכותרות הללו, מתחת לתצלום מטושטש של המפגינה שוכבת על גבה, מוכרזת האשה כ"פני המהפכה".
מרבית הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת אף היא לסרטון, כששלושה תצלומים גדולים הלקוחים ממנו מופיעים לרוחב העמודים, תוך מתן קרדיט לאתר יוטיוב. סמדר פרי מספקת את מעט הפרטים הידועים על הסרטון (הועלה לרשת על-ידי אדם הטוען כי הוא רופא שהתהלך בשדרות העיר), ולצד הדיווח החדשותי, שאינו יבש כלל וכלל, מופיע טור פרשנות מאת אורי משגב, הפונה באופן מכוון אף יותר לרגשות הקוראים במטרה לקבע את דמותה של המפגינה כדמות היסטורית.
"עיניה מתגלגלות, שולחות מבט אחרון של תדהמה ואז צונחות, בעוד הדם זורם מכל עבר ומכסה את פניה. ייתכן שהפנים הללו ייכנסו להיסטוריה כפני המהפכה", כותב משגב ובהמשך משווה את ההרוגה לסטודנט הסיני שהתייצב מול טנקים בכיכר טיינאנמן, ומזכיר על הדרך גם את חנה סנש.
בעיתונים האחרים קשה למצוא אפילו אזכור קצר לסרטון שתופס את הכותרת הראשית בידיעות אחרונות. במעריב
כותב בן כספית על "מהפך אסטרטגי משמעותי היסטורי" (חוסר סימני הפיסוק במקור) שעובר בימים אלה על אזרחי אירן, ותומס ארדברינק מה"וושינגטון פוסט" ממשיך לדווח לקוראי מעריב היישר מבירת המדינה. ב"ישראל היום" ממשיכים לעשות שימוש בדיווחיה של כתבת רויטרס באירן, פריזה חאפזי, ואילו קוראי הארץ לומדים על הנעשה שם
מדיווחיו של יוסי מלמן, היושב בישראל.
אפשר לראות בהחלטה של ידיעות אחרונות לספר לקוראיו ראשית כל על הסרטון המתעד מות מפגינה, ורק אחר כך על אירועים אחרים המתרחשים באירן, החלטה פנים-תקשורתית. במילים אחרות, בעוד העיתונים האחרים מדווחים על התרחשויות, בידיעות אחרונות מדווחים ראשית כל על האופן בו מופץ מידע על התרחשויות אלה בעולם המערבי (שלא באמצעות העיתונות אלא באמצעות רשת האינטרנט).
המניע להחלטה העריכתית אינו אקדמי אלא מידת העניין שיכול להתעורר בציבור הקוראים. אם יש דרישה לסמל, אמצעי התקשורת ינסו לספקו. ידיעות אחרונות פשוט מוביל מבחינה זו על מתחריו, והבוקר שוב מדגים מדוע הוא בצדק העיתון הפופולרי במדינה.
אגב, כשאין דרישה לסמל, זה יתקשה להיווצר מעצמו. בשולי
ידיעה במדור החוץ של הארץ מצוין כי "בסוף השבוע לקחה ארה"ב על עצמה אחריות להרג של עשרות כפריים אפגנים בירי ממזל"טים במחוז פארה בחודש מאי". האם מישהו מבין קוראי הידיעה זוכר שהייתה בכלל תקיפה כזו? האם מי מהם יודע על מה ולמה האמריקנים התקיפו והרגו את עשרות האזרחים האפגנים? ואם היה מועלה לאתר יוטיוב סרטון בו מתועדת ההפצצה מנקודת המבט של הכפריים, האם היה מוצא את דרכו לכותרת הראשית של ידיעות אחרונות?
