הערכות שונות ומשונות מסתובבות בבורסה המדינית באשר ליחסים בין ישראל לארה"ב ביחס לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. אין לדעת בדיוק מה הם הצעדים הבאים של אובמה וממשלו, אך ישראל חייבת להתכונן למצב שבו היא תופתע. לא תהיה זו הפעם הראשונה שבה ארה"ב מקדמת מהלכים העומדים בניגוד לתפיסות ממשלות ישראל. הבעיה היא שהפעם, על "שולחן הניתוחים" נמצאת סוגייה מכרעת עבור ישראל: תקום או לא מדינה פלשתינית, עם כל המשתמע מכך.
אין טעם לחזור על חילוקי הדעות המאוד עמוקים בין ישראל לבין ממשל אובמה בסוגייה הפלשתינית אלא יש להתמקד באפשרויות העומדות בפני ארה"ב, יחד עם אירופה והעולם המוסלמי המכונה מתון, להשיג הקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל, כפי שהנשיא אובמה רואה אותה.
המשא-ומתן בין שני הצדדים נראה כיום תקוע. אלה המבקשים הוכחה לכך ודאי יזכירו את נאום ראש הממשלה בבר-אילן או את מסיבת העיתונאים המשותפת של שרת החוץ האמריקנית, הילרי קלינטון, עם שר החוץ אביגדור ליברמן. הפערים בין שני האישים המייצגים את עמדות ממשל אובמה וממשלת ישראל גלויים לעין, במיוחד בכל הקשור לגורל ההתנחלויות. האמריקנים רוצים הקפאה מוחלטת של ההתנחלויות, בוודאי התנחלויות חדשות, משום שהם סבורים שבהסדר הקבע, שטחים אלה יועברו למדינה הפלשתינית. מנגד, שר החוץ ליברמן הבהיר היטב שמבחינתו, אין כל יכולת להקפיא את החיים בהתנחלויות, משמע דחיית הבקשה האמריקנית.
למען אלה אשר סבורים שזו עמדה חדשה של ממשל אובמה יוזכר שכל הממשלים האמריקנים, מאז 67' ועד היום, מעולם לא קיבלו בשוויון נפש את עובדת הקמתן וקיומן של ההתנחלויות. נכון שבין בוש ואולמרט ולפני כן, שרון, היו הבנות באשר ל"גידול הטבעי", אך לפי הטענות של הממשל החדש, אלה בדיות. שרת החוץ קלינטון הצהירה יותר מפעם אחת שהבנות מסוג זה, כתובות וחתומות, לא נמצאו בבית הלבן או בכל מקום אחר. לכל היותר, אם באמת היו הבנות, היו אלה הבנות שבעל-פה או בקריצת עין. באין מסמך כתוב, קשה להוכיח זאת.
מכל הנאמר לעיל, יש להסיק מסקנות מאוד ברורות. אחת מהן, שלא כל-כך נותנים את הדעת עליה, היא הכרה אמריקנית, בתמיכה אירופית ומדינות מוסלמיות, בהכרזת מדינה פלשתינית בגבולות המקובלים בשיח הבינלאומי, בצורה חד-צדדית. אם כך יקרה, זו תהיה מכה קשה מאוד לישראל.
מן הדיווחים המגיעים מארה"ב, ממקורות שונים ומגוונים, אין להוציא בכלל אפשרות שהנשיא אובמה יקדם הקמת מדינה פלשתינית ללא הסכמתה של ישראל. נכון להיום המהלך נראה קלוש או הזוי, אך בפרספקטיבה של שנה או שנתיים, הוא בהחלט ריאלי. אם ישראל לא תגיע להסדר עם הפלשתינים (סביר להניח שלא) ואם חילוקי הדעות עם ארה"ב יעמיקו, אובמה מסוגל להוציא אל הפועל פתרון כפוי שמשמעותו תמיכה באו"ם על הכרזת מדינה פלשתינית בעלת גבולות מוגדרים. היה ותסריט גרוע זה יתגשם, ישראל תימצא במצב של דילמה קשה ביותר: לקבל את המוכתב לה ולשאת בתוצאות, או לדחות אותה על הסף, למנוע פיזית הקמת המדינה על-ידי המשך השליטה הצבאית בשטחי המריבה, ובכך לסכן את היחסים עם העולם כולו, כולל ארה"ב. לכך, כאמור, עלולות להיות תוצאות הרות אסון לישראל מבחינה אסטרטגית ומדינית.
אובמה יוכל לומר שלא הפר שום הבטחה לשמור על ישראל ולהיות בעלת ברית נאמנה, כולל התערבות צבאית למשל אם היא תותקף על-ידי אירן. לישראל לא יהיה מענה מתקבל בזירה הבינלאומית. היא תישאר בודדה תוך שיופעלו עליה לחצים כבדים ביותר. מדינות ערב, אירופה כולה וגם ארה"ב יוכלו לטעון שישראל מתעלמת מהחלטות בינלאומיות, לכך לא מן הנמנע שרבים מנציגי המדינות השונות, במיוחד המעצמות ידרשו נקיטת סנקציות נגד ישראל. ארה"ב עלולה לא להטיל וטו במועצת הביטחון, ומסרים ברוח זו הועברו לירושלים.
ראש הממשלה נתניהו כנראה יודע זאת היטב. ככל שחולף הזמן מתברר שבשיחה בארבע עיניים שלו עם אובמה נסגרו נושאים שונים, קונטרוברסליים בישראל. מר נתניהו ממתין לשעת הכושר לקדם אותן הבנות.
ראוי שמנהיגי ישראל יהיה ערים מאוד לאפשרות של הכרזה חד-צדדית של מדינה פלשתינית שתוצאותיה קלות מאוד להערכה.
