מאחורי ראיונות שזוכים לכותרת "ריאיון בלעדי" או "ריאיון מיוחד" מסתתרת בדרך כלל נוסחה קבועה במסגרתה המרואיין הנחשק מקדם את עצמו ואת המוצר החדש שלו והמראיין, בתמורה, שוכח לרגע שהוא עיתונאי חוקר והופך למנחה לייט-נייט להשכרה. למרות שהצופים כבר התרגלו שמושאי הריאיון מכתיבים את הטון גם אם הם פושעים, מושחתים או סתם סלבריטאים עם סחורה משומשת, נדמה כי אתמול נשבר שיא חדש של התרפסות כאשר עמנואל רוזן, שהמוניטין שלו ככתב ותחקירן אינו מוטל בספק, ראיין את המיליארדרית שרי אריסון והפך למשך רבע שעה לגיל ריבה החדש.
מאז הריאיון השערורייתי של ארז רותם עם גילה ומשה קצב לא נראה מפגן מביך כל כך של עיתונאות כמו הכתבה המרכזית של חדשות מוצ"ש בערוץ 2, שכללה ריאיון ארוך במיוחד עם אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים. העילה לריאיון, אליבא דאריסון, היא רצון לחשוף את צדה הפילנתרופי ש"אף אחד לא מכיר" על-מנת שהתקשורת והציבור יפסיקו להתייחס אליה כ"מיליארדרית" ו"היורשת" ויתחילו להכיר ביכולותיה כאשת עסקים וחשוב מכך - "כאשת רוח" (אותם הדברים בדיוק התפרסמו בגיליון סוף השבוע של מוסף "7 ימים", ולכן ערוץ 2 נאלץ להסתפק בכותרת "ריאיון מיוחד" ולא "ריאיון בלעדי"). את הרצון המפתיע לשתף את הציבור הרחב במה שעובר עליה ניתן להסביר בצורך לשווק את "לידה", ספרה החדש של אריסון שכריכתו הוצגה מספר פעמים במהלך הכתבה. לפי הקריינות של רוזן, ב"לידה" שוטחת אריסון את תפיסת עולמה בנוגע למפגש בין חומריות לרוחניות ואת אמונתה בכך שעולם הרוח נעלה על עולם החומר.
כאמור, אריסון לא המציאה את השיטה, והיא בוודאי לא הראשונה שמקדמת ספרים באמצעות הענקת ראיונות בלעדיים. הבעייתיות טמונה בכך שלאורך כל הריאיון "אשת הרוח" פיזרה אמירות תמוהות ומקוממות שחלקן זעקו לתגובה, ושכל עיתונאי מתחיל לא היה נותן להן לעבור לידו בלי להעלות שאלות. כך למשל, אריסון הצהירה ברצינות תהומית שהיא חזתה את המשבר הכלכלי הנוכחי דרך "מסרים ותקשורים שהגיעו אלי מלמעלה" כבר לפני שנתיים. רוזן, בתגובה, הצליח להסתיר באופן מעורר הערצה את הגיחוך ושאל בעדינות "איך זה בדיוק עובד? את משתמשת במתקשרים?". כשאריסון הסבירה בחיוך שהקשר שלה עם הישות העליונה מתבצע ללא תיווך חיצוני רוזן הסתפק בכך. הוא לא שאל אותה למה לא ניסתה למנוע את המשבר, אם אכן ידעה שהוא עומד לפרוץ, מדוע הישויות בחרו דווקא בה או האם אותם "קולות ותמונות" הם אלו שעוזרים לה לקבל החלטות מכריעות בנוגע לגורל הבנק שבראשו היא עומדת.
בהמשך רוזן נשען על ידו במבוכה ואומר בקול חלש "את יודעת שאני שונא רכילויות עוד יותר ממך, אבל אני חייב לשאול על עופר אחרת יחזירו אותי מההפקה להשלים את הריאיון". אריסון מחייכת אף היא במבוכה ומסכמת את פרשת גירושיה בהצהרה ש"אני מאוד אוהבת אותו (את גלזר, נ"א)". "איך שרדת את המשפט (בנוגע להטרדה המינית של גלזר, נ"א) ואת הפרשה?", שואל רוזן משל היה יורם יובל בעוד פרק של "שיחת נפש" - ואריסון לא מחמיצה את ההזדמנות ומפזרת עוד הצהרת ניו-אייג' בנוגע ליכולתו של הטוב לצמוח מהרע.
אבל עניינה האישיים של אריסון מתגמדים לעומת הסוגיות המקצועיות שעלו בריאיון. גם אם כתב יכול (ולעיתים אף צריך) להביע אמפתיה כלפי מרואיין כאשר הוא שואל אותו על גירושיו, לא ברור מדוע יש צורך לנהוג באופן מתרפס כל כך בנוגע לסוגיות הבוערות שעומדות לפתחה של אריסון, ובראשן התנהלותה מעוררת המחלוקת בבנק הפועלים. רוזן אינו פרשן כלכלי, אבל שתיקתו לנוכח נאום התמיכה של אריסון ביו"ר דני דנקנר הייתה תמוהה במיוחד. אריסון הציגה את דנקנר כיו"ר דירקטוריון "מעולה" שנפל קורבן למשבר הכלכלי, ורוזן הנהנן בראשו ולא מצא ולו שאלה אחת שתוכל לעמת אותה עם המציאות השונה לחלוטין שנגיד בנק ישראל סטנלי פישר צייר.
בסופו של דבר, אתמול בערב אחת מהנשים החזקות והמשפיעות ביותר במשק הישראלי קיבלה במה של כרבע שעה לשטוח את תפיסת עולמה בפריים טיים של הערוץ הנצפה ביותר בארץ. כשהיא דיברה על גילוי מחדש, צמיחה, פילנתרופיה, ספרה הרוחני ויכולתה לחזות את העתיד הצופה שאינו בקיא בענייני כלכלה יכול היה לחשוב שנעשה לה עוול מחפיר ומתמשך על-ידי כלי התקשורת שאותם היא מכנה בעקביות "ציניים" ו"מרושעים". באופן מצער, הלידה היחידה שהופיעה אתמול על המסך הייתה לידתו מחדש של אחד העיתונאים המכובדים בארץ ככתב החצר של יורשת המיליונים.
