שפן ואריה רצים זה לצד זה במדבר. לפתע נעצר השפן, מסב את פניו לאחור, ואז אומר לאריה "אריה, אריה, תראה כמה אבק עשינו". תודו, מעלה בת שחוק. אבל, תארו לכם שבאמצע הריצה נעצר השפן, פונה לאריה ואומר לו כך: "תשמע, אריה, מרגע זה רצים לפי הקצב והרצון שלי, אחרת אני מכסח לך את הצורה". מצחיק? אולי. מעורר גיחוך? ועוד איך.
אחרי הנאום של ביבי, שבניגוד לאחרים אני לא רואה בו איזה אורים ותומים, ציפיתי כאיש מרכז, יונה אם תרצו, שההנהגה הפלשתינית תקפוץ על ההזדמנות, כדי לחשק כמה שיותר את ראש הממשלה בעניין ה"שתי מדינות לשני עמים", למרות ההגבלות והמגבלות והסייגים וההסתייגויות. אלא שהם, האבו-מאזנים והאבו-עלאים ואבו-עלים למיניהם, לא החמיצו את ההזדמנות להחמיץ הזדמנות, כדברי אבא אבן ע"ה, ובהינף יד ביטלו כל רעיון או הצעה למשא-ומתן כן ואמיתי.
מדינת ישראל חיה ותוססת כבר 61 שנים והיא, בעזרת ה', תתקיים עד אין סוף. יש לה את היכולות להגן על עצמה, בעת הזו וגם בעת אחרת, עת שלום המחייב ויתורים ונסיגות. לכן נשגב מבינתי כיצד זה בזמן שהימין, וגם השמאל, מגישים לפלשתינים הצעה למדינה, מיניאטורית ומפורזת ככל שתהיה, הם, במקום לבחון את הרעיון ברצינות, לא חדלים להתנות תנאים כאילו הם האריה ואנחנו השפן ולא להפך. אבו מאזן מדבר על נסיגה לגבולות 67, אבו עלא מדבר על מדינה שבירתה ירושלים, אבו ג'ילדה מדבר על זכות השיבה ואבו פאדי מדבר על ביטולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. מחרה מחזיק אחריו אבו מובארכ, שכבר 28 שנים מחזיק מדינה מוסלמית באוונטה ועוד רוצה להעביר אותה לבנו גמאל בדאווין.
אפשר להתווכח עם הפלשתינים על היותם עם. אפשר להתווכח איתם בסוגייה מדוע לא הקימו לעצמם מדינה לפני 1967. אפשר להתווכח איתם על כך, שאיש לא גירש אותם מכאן אלא הם אלה שבחרו לברוח, בזמן שאנחנו, קרי- יהודי ערב, נאלצנו לברוח כל עוד נפשנו בנו ורכושנו לא עמנו. יש הרבה סוגיות עליהן אנחנו יכולים להתווכח איתם, והטיעונים שלנו טובים משלהם. אבל, מי שמסתכל על העתיד לטובת בניו ובנותיו טוב יעשה אם לא יציב את העבר בראש סולם השיקולים שלו, אלא ייקח אותו בחשבון, בפרופורציה. ואת זאת אני מבקש שייעשה, וכך גם אני עושה.
לפלשתינים ניתנה בשבוע שעבר הזדמנות פז למדינה. עוד הזדמנות, אחת מני רבות. היא ניתנה להם על-ידי איש ימין, שנולד וגדל בבית ימני. ביבי, לא רבין המנוח, לא פרס ולא ברק שיבדל"א. אז שייקחו אותה בשתי ידיים. כי כל רעיון לפתרון הסכסוך בינם לבינינו שיבוא על-ידי הימין יזכה לתמיכת המרכז והשמאל. לא בהכרח להפך. אז שלא יחמיצו. רק לא הפעם.
לפלשתינים יש לא רק הצעה נכבדה ביד, אלא גם תמיכה של ממשל אמריקני בראשות אובמה. ממשל שמברך על נאומו של ביבי, מקבל את הצעתו, גם אם בהסתייגות, ומוכן לפעול על פיה. וזה הרבה מאוד בימים טרופים אלה.
בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, כאשר הסקאדים נחתו על רמת גן, הפלשתינים רקדו על הגגות ויאסר ערפאת שיגר מברקי תמיכה ועידוד לקולגה שלו סדאם חוסיין, פרסם יוסי שריד, יונה צחורה וביטחוניסט נצי, מאמר תחת הכותרת "חפשו אותי בסיבוב", כשהכוונה היא לפלשתינים ולהנהגתם. לימים הוא התעשת מעט, אבל לא שכח את הצלקות שהותירה בו התנהגות הפלשתינים. אינני רוצה להגיע למצב הזה, גם לא מתונים רבים בעם הזה, אבל אם הפלשתינים לא יתייחסו לישראל כמובן מאליו, קרי- מדינה יהודית, ריבונית, על כל המשתמע מכך, הרי שהברירה היחידה שתיוותר לשפויים שבקרבנו היא להגיד להם "חפשו אותנו בסיבוב". ואפשר יהיה להוסיף גם: לא בטוח שתמצאו אותנו שם, בטח לא בשבילכם.