לוויכוחים יש נטייה משונה לסטות מן הנקודה העיקרית ולהתמקד בטפל, ואם הטפל מבחינה מהותית מעורר עניין מבחינה ציבורית - על אחת כמה וכמה. כך קורה בוויכוח המתמשך על שכר עובדי בנק ישראל, ויכוח המתמקד במילה הראשונה ("שכר") במקום בשלוש הבאות ("עובדי בנק ישראל"). אלא שהבעיה האמיתית אינה בשכרם של עובדי הבנק המרכזי אלא במספרם.
בשבוע שעבר ביקשתי מדוברות בנק ישראל לקבל פירוט של מספר העובדים בבנק לפי משימותיהם. בתגובה קיבלתי קישורית לדוח שפרסם הבנק לפי חוק חופש המידע. אלא שהפרטים שם רחוקים מלענות על שאלתי. נאמר אומנם שבשנת 2008 היו בבנק 684 משרות (תוך גאווה בלתי מוסתרת על כך שמספרן קוצץ בשליש "החל משנות השמונים"), אך לא נאמר כמה עובדים מועסקים בכל מחלקה ובכל חטיבה.
לעומת זאת, יש שם פירוט ארוך מאוד של תפקידי בנק ישראל. אולי כותבי הדיווח מאמינים, שעם כזה פירוט - הקורא יבין לבד (ואם לא ישאל - מה טוב) מה בדיוק עושים קרוב ל-700 עובדים בבניין השיש הגדול והמרווח שבקרית בן-גוריון. אלא שיש כנראה גם קוראים טרחנים וקטני אמונה, דוגמת הח"מ, שהפירוט הזה דווקא מעורר אצלם עוד יותר שאלות.
המחלקה הראשונה שמציין הדוח היא מחלקת המחקר, העוקבת אחרי ההתפתחויות במשק, עורכת מחקרים בסיסיים ומציעה מדיניות כלכלית. אלא שכאשר מעיינים באתר הבנק תחת הכותרת "פרסומים", מתברר שחלק ניכר מעבודת מחלקת המחקר נעשה לצורך סקר המחקר השנתי, בו מטבע הדברים המחקרים לא הכי מעודכנים. הנה כמה דוגמאות מתוך הסקר שפורסם בחודש שעבר: איכות כוח העבודה בישראל, 2005-1987; התכנסות שיעורי האבטלה, 2007-1970; השפעת המדיניות המוניטרית על התעשיה, 2006-1997.
חוץ מזה, לא ברור מדוע מחקרים כאלו צריכים להיעשות במימון המדינה. ואם תאמרו שהם מחייבים את בנק ישראל - תטעו. בשולי המחקרים נאמר במפורש, שהם מייצגים את דעת הכותבים ולא בהכרח את זו של בנק ישראל. אז למה להחזיק עשרות/מאות עובדים בשכר חודשי ולא לבצע מיקור חוץ של המחקרים הללו?
חטיבה-אחות היא זו העוסקת במידע וסטטיסטיקה. תפקידה המוצהר הוא לספק את הנתונים הדרושים לבנק ישראל לצורך מילוי תפקידיו. אתר הבנק מלמד שזוהי חטיבה פעילה מאוד, עם הרבה מאוד נתונים: חשבונאות לאומית, שוק ההון, סחר חוץ, מאזן תשלומים, ענפי המשק, תעסוקה, שכר, דמוגרפיה ומה לא.
אלא שכאן התם שואל: מה זאת? האין זו חזרה מיותרת על העבודה המבוצעת ממילא בידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה? מדוע בנק ישראל צריך חטיבה משלו ואינו יכול להסתמך על הנתונים הנאספים והמעובדים בידי הגורם הממשלתי המופקד על הנושא?
הלאה. חטיבת השווקים, הפועלת בשוק ההון בהתאם למדיניות הבנק. איכשהו לא נראה, שהיא אמורה למנות יותר מכמה עובדים. בואו נהיה נדיבים ונגיד: 30-20 עובדים. ככלות הכל, ניתוח השוק ופעולה בו נעשים כעניין שבשגרה גם בידי חדרי עסקות של בנקים וגופים פיננסיים אחרים, והללו אינם מונים יותר מכמות כזו של עובדים. ואותן שאלות עולות לגבי מינהל מילוות המדינה.
כמה אנשים צריכה למנות מחלקת המטבע? את עיצוב השטרות והמטבעות קובעת ועדה ציבורית חיצונית, ההדפסה וההטבעה נעשות במפעלים מקצועיים, ההובלה לבנקים נעשית בידי חברה פרטית. אז כמה אנשים כבר צריכים לשבת שם?
גודל מחלקת משאבי אנוש וחטיבת מערכות מידע הוא כמובן, לפחות בחלקו, פונקציה של גודל יתר המחלקות. הרי אם יש עובדים מיותרים - מישהו מיותר צריך לנהל אותם ומישהו מיותר צריך לספק להם שירותי מיחשוב מיותרים.
נשארנו עם הפיקוח על הבנקים, שהוא התפקיד הייעודי המרכזי והחשוב ביותר של בנק ישראל. בואו נהיה מאוד נדיבים (ואולי אופטימיים יתר על המידה) ונניח ש-200 איש עובדים שם יומם ולילה כדי להגן על כספנו. אתם יודעים מה? 300. רוצים להתפרע לגמרי? 400. אבל עדיין נשארנו עם 284 עובדים לפחות, שפשוט קשה להבין תמורת מה הם מקבלים את המשכורות המאוד נאות של בנק ישראל.
לכן, לפני שמתקוטטים על השאלה מי יפקח על שכרם של עובדי בנק ישראל, מוטב לדון בשאלה מי יקבע מהו המספר הנכון שלהם ומי ימנע מהבנק להעסיק עשרות ואולי מאות עובדים מיותרים.
