לפני שנכנסים לדיון במה שהתקשורת מכנה "חוק מופז", חובה על כל אחד מאיתנו להשיב על שתי שאלות עקרוניות: האם חבר-כנסת הוא שליח ציבור או קרייריסט, והשאלה השנייה: של מי המנדט, לעזאזל. דומה שבין האזרחים, ללא הבדל אידיאולוגי, התשובה הנכונה לשאלה הראשונה היא: חבר-הכנסת - גם אם הוא חושב אחרת- הוא שליחנו.
על השאלה השנייה יש שתי תשובות: האחת משפטית אבל לא מוסרית, והשנייה מוסרית אבל לא משפטית. כשיש התנגשות בין המשפטי למוסרי, חובת התקשורת לטפל במי שעובר את שני הקווים האדומים. באלה שחוצים "רק" את הקו האדום המשפטי, תטפל המערכת המשפטית.
שאלה: האם מותר לחבר-כנסת ניצן הורוביץ ממרצ לערוק לשס או לליכוד? מבחינה משפטית התשובה חיובית (הוא מהווה שליש סיעה), מבחינה מוסרית התשובה שלילית. המנדט שהוא מחזיק לא שלו, אלא תוצאה של סך כל הפתקים ששילשלו לקלפי אזרחים (להלן בעלי הבית) המתנגדים למצען של שס והליכוד.
גם אם יטען להתפכחות, יחזור בתשובה, יגדל פאות וזקן, ויעתיק את מגוריו לנוקדים - המעבר למפלגה ימנית או חרדית - למרות שהוא מותר משפטית - אסור מבחינה מוסרית. זוהי גניבה. אין ואסור שתהיה מחלוקת בעניין הזה. אם כך,
איך זה שהכלבים המופקדים על שמירת כללי המשחק הדמוקרטי, כישכשו בזנבם לנוכח גניבת המנדטים מהליכוד על-ידי מייסדי קדימה? כי
ככה זה במחוזותינו: לכלבי השמירה יש אג'נדה, ובהתנגשות בין אתיקה לאג'נדה, יוצאת האתיקה, תמיד - כשידה על התחתונה. מבחינתם, פיצול מפלגה שנואה, יתקבל תמיד בברכה, ופיצול מפלגה אהודה, יזכה לעוינות. עריקה של איש ימין שמאלה, תשווק לציבור כ
"התפכחות", ועריקת איש שמאל ימינה, תתפרש כ
בגידה עם כל המשתמע מכך.
במקביל לשקיעתה של מפלגת העבודה, הפכה קדימה לתקוותם של שונאי נתניהו והליכוד בתקשורת, ופיצולה הוא הסיוט הפוליטי שלהם. במיוחד כאשר מכיוון העבודה נשמע רעש מעצבן של ברגים משוחררים. אם יעז שאול מופז לפצל את קדימה, הוא פוגע בסיכוי של מעצבי דעת הקהל לראות בקרוב בנפילת נתניהו. אין לפוליטיקאי טעות גדולה מזו.
תחת הכותרת
"או מנהיג או סמרטוט", מכייל העיתונאי איתן הבר אזהרה למופז לפיה הוא מצפה ממנו להתנגד לחוק הקרוי על שמו, ולצאת בהודעה שאין בכוונתו לנטוש את קדימה. "לאחר שתתפוגג הסערה הנוכחית בעניין חוק מופז", כותב הבר, "שאול שיצא למצוא אתונות, ימשיך להרהר במלוכה". כדי שזה יקרה (ציטוט:), "מופז עצמו צריך למצוא את הדרך להעמיד את כולם על מקומם ושיפסיקו לקשקש. עליו להחליט אם הוא מנהיג או סמרטוט" (ידיעות-אחרונות, 24.6.09).
הפירוש ברור: ריקוד לצלילי החליל של הבר וחבריו, ומופז יקרא על עצמו כמה שורות טובות בעיתון ("מלוכה" ו-"מנהיג"). חזרה הביתה למפלגת-האם, תביא עליו צונאמי תקשורתי ("אתונות" ו- "סמרטוט").
על מעבר של חבר-כנסת ממפלגה אחת לאחרת, יש לי דעה מוצקה:
אסור, אסור, אסור! עריקה עם המנדט, כמוה כהנחת פצצה מתקתקת מתחת "רצון הבוחר". בפועל היא מחלישה את אמון המצביעים בשיטה הדמוקרטית, מפני שהיא שמה ללעג את הסיסמה: "רוצה להשפיע- תצביע"!
ולמרות האמור לעיל, אני תומך בחוק מופז, וגם זה בתנאי, שהמנדטים ינדדו מקדימה לליכוד בלבד. אין כאן סילוף רצון הבוחר, אלא השבת גזילה ממצביעי הליכוד. כל עריקה אחרת אסורה, ובלתי מוסרית בעליל...
