לראשונה בחיי, בגיל 47 שנים (חסר חודשיים וחמישה ימים), נפלו בחלקי הכבוד והזכות להיות מתוייג כ"מורשע בפלילים". ועל מה? על כי הגנתי על ביתי-מבצרי מפני אחת אשר הוצא כנגדה צו האוסר עליה כניסה לאותו בית (אותה אחת, אשר כזכור, רקמה כנגדי עלילת אונס שפלה, בזויה וכוזבת, ואפילו לא נחקרה על כך, שלא לומר הועמדה לדין, חלילה וחס וחלילה).
לא, אינני מפחד ואין בי מורא אלא מעצמי בלבד!
מאז חודש יולי של שנת 2005, גמרתי אומר בליבי לחשוף כל תג ותג ממאורעותי ומחוויותי כקורבן גילויי ההפליה המגדרית האנטי גברית אשר קנתה לה שביתה במקומותינו; לא, אינני מתבייש, אלא גאה, ואני קורא לכל גבר אשר נפגע מגילויים הזויים אלו לחשוף, לא להתבייש, לא להסתתר, לא להתכנס, חלילה וחס וחלילה, בתוך עצמו, אלא לחשוף!
בעיני עצמי, פעלתי כדין לפי כל קנה מידה (ראה, למשל, בין כל היתר, הגנת סעיף 34י1 לחוק העונשין [נוסח משולב], תשל"ז-1977, אשר התקבל בכנסת בקריאה (שניה ו)שלישית ביום 24.6.08 כתיקון מס' 98 לח"ע) ואשר לפיו:
"34י1. (- א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור.
(ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול אם –
(1) המעשה לא היה סביר בעליל, בנסיבות העניין, לשם הדיפת המתפרץ או הנכנס;
(2) האדם הביא בהתנהגותו הפסולה להתפרצות או לכניסה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים.
(ג) לעניין סעיף זה, "משק חקלאי" – לרבות שטח מרעה ושטח המשמש לאחסון ציוד וכלי רכב במשק חקלאי. ".
היינו: הוראת סעיף זה פוטרת מאחריות פלילית מי שהגן על ביתו מפני מתפרץ שהתפרץ לביתו ע"מ ("בכוונה") לבצע עבירה; הרי במקרה דנן קיים צו ברור, מפורש, החלטי וחד-משמעי האוסר על ה"מאויימת" את הכניסה לדירת מגורי (פס"ד יום 29.8.01, ש' אגי, כיום ס. נ., תמ"ש 61172/01); היינו: כניסתה מכוח ההגדרה הינה "בכוונה לבצע עבירה" (הסגת גבול אגב הפרת הוראה חוקית) לרבות "ניסיון" להתפרץ כאמור, כלשון אותה ה' חוק (הרי אין ספק כי אמירת הגרושה "בפעם הבאה ..." היא בבחינת "מעשה גלוי ראשון המתחיל שרשרת שסופה האפשרי" הינו כניסה, או – למצער - ניסיון כניסה למקרקעי שלי מתוך כוונה לבצע עבירת הסגת גבול אגב הפרת הוראה חוקית, צו שיפוטי מיום 29.8.01 בתמ"ש 61172/01).
במקרה עליו אני מדבר, במהלך עדות בבית המשפט, "הודיעה" ה"מאויימת" כי בפעם הבאה שתהיה שם (היינו: בדירתי עליה גם נאסר בצו שיפוטי לשהות), היא תדע כיצד לנהוג (כוונתה: תדע לשבש הליכי חקירה ומשפט באופן מוצלח יותר, להשקפתה); על כך הגבתי: "בפעם הבאה שאתפוס אותך לבד באותה דירה, אני לא בטוח שתצאי ממנה חיה"; המדינה הגישה כנגדי על כך כתב אישום פלילי, וכיום, כאמור, הורשעתי.
לעומתי, הקטן, שאבי המנוח לא זכה להיות ממלא-מקום קבוע לנשיא ביהמ"ש העליון, ואני טרם זכיתי להיות המשנה לנשיא אותו בית משפט, עו"ד חשין, לא הועמד כלל לדין (פלילי או משמעתי) ולא נחקר כלל לאחר שנשמע
אומר בקולו שלו, ונקרא כותב בקולמוסו את הדברים דלהלן:
"אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא-מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי.
מי שירים יד על ביתי, אני אגדע את ידו.".
במכתב אישי לכבוד שר המשפטים (עד ליום 31.3.09), פרופ' דניאל פרידמן, כתב עו"ד חשין: "בית המשפט העליון יקר לי מאוד. יש לי חלק בו. גם לאבא שלי היה חלק בו ולא אתן לאיש לפגוע בו.
"כה יעשה לי אלוהים וכה יוסיף אם לא אגן על בית המשפט בכל כוחי הדל, ולא אתן לאיש לעמוד לשטן על דרכו של בית המשפט. ולכן, כלודר (גלדיאטור, י. י.) בזירה, כל מי שינסה להרים יד על בית המשפט העליון, ואתה יודע היטב למה אני מתכוון, ואתה יודע היטב כיצד הסתיימו מלחמות הלודרים". (זהו לכאורה כבר איום ברור ומפורש בפניו של כבוד השר המאויים!)
פרקליטות המדינה קבעה בכתב, כי לא בוצעה כאן כלל עבירת איום ע"י עוה"ד חשין!!! לא הוגשה כנגד עו"ד חשין כל קובלנה באשר היא, לא משמעתית (הרי הוא עו"ד...) לא פלילית ולא אחרת; חשין כלל לא נחקר אפילו ... שמע מיניה: מילים כמיוחס לאינן מהוות כלל עבירה.
הרי ביהמ"ש העליון איננו ביתו הפרטי של עו"ד חשין. הרי כלפי כב' השר (כתוארו אז) פרופ' דניאל פרידמן לא הוצא צו האוסר עליו להיכנס לביהמ"ש העליון. הרי פרופ' פרידמן לא התעתד להתפרץ ו/או לנסות ולהתפרץ לביהמ"ש העליון בכוונה לבצע עבירה.
עוד לעינין דברי עו"ד חשין מישאל: בכל הכבוד, לעניין זה יפים דבריו המאלפים, בכל הכבוד, תרתי משמע, של כב' הש' איתן מגן, סגן נשיא בית משפט השלום הנכבד קריות בגזר דינו בתיק ת. פ. (קריות) 5788/02 מדינת ישראל נ' האוכף ואח' (פורסם במאגר נבו) מיום 19.9.04 לפיהם:
"כאשר השוויון נראה כמו בחוות בעלי החיים של אורוול, היינו כולם שווים, אבל יש כאלה ששווים יותר, הרי שמראית פני עשיית הצדק נרמסת והמצב נראה כענישה שרירותית (במקרה דנן: אכיפה שרירותית וסלקטיבית, י. י.) של מי שהרשויות אינן חפצות ביקרו." היינו: האם דיני שונה מדינו של עו"ד חשין? הרי בנסיבות אלו, לאור הרשעתי היום, הציבור בכלל וציבור עוה"ד בפרט, עלול – למצער - לקבוע כי השיוויון (למשל: ביני לבין עו"ד חשין) הנוהג בין הכפופים למערכת המשפט הישראלית (לרבות למערכת הדין הפלילי) – למצער – הוא אותו "שיוויון" הנוהג באותה חוות חיות; מדוע בנסיבות שהן לפחות זהות במהותן, זכה עו"ד חשין לחסינות ואילו אני, הקטן, לא זכיתי לאותה "חסינות" ??? הרשעתי האמורה כמוה כאמירה לפיה השיוויון הנוהג בין הכפופים למערכת המשפט הישראלית הינו אותו "שיוויון" הנוהג באותה חוות בעלי חיים.
אכיפה בררנית - גילוי נוסף של הפליה מגדרית ממקרהו של עו"ד חשין למדנו כי אמירות קשות בהרבה מאלו המיוחסות לי, בנסיבות קלות בהרבה מהנסיבות בעטיין אמרתי שאמרתי, אינן מהוות עבירה פלילית והואיל ועו"ד חשין לא הועמד לדין פלילי, משמעתי (היינו: מעיין פלילי) או אחר כלל, הרי אמירותיו הללו של חשין אינן מהוות עבירה כלשהי.
היעלה מאן דהו על דעתו כי התביעה הכללית של המדינה, האמונה על יישום שלטון החוק, תנהג חלילה אכיפה בררנית??? תסבור כי התנהגות חשין מהווה עבירה כלשהי ולא תעמידו לדין, כאשר אותי המדינה כן מעמידה לדין??? הרי זו אכיפה בררנית בדרגתה הטמאה והמובהקת ביותר!!! היעלה על הדעת שכך תנהג המדינה??? במדינת חוק מודרנית, מתוקנת, שיוויונית, האמונה על שמירתו ויישומו המלא של עקרון שלטון החוק וחוקיות המינהל, כישראל ??? !!!
לא רק התביעה הכללית נהגה כך, אלא ששופטת בישראל, גיליה רביד שמה, אף הכשירה התנהגות נואלת זו, במקום לתקנה!!!
בנסיבות אלו, חוש הצדק מתקומם לנוכח הרשעתי בדין פלילי כשעו"ד חשין אפילו לא נחקר על אמירות חמורות ובוטות בהרבה, שאינן אמירות שבנסיבות אמירתן הן בבחינת זוטי דברים (בהשוואה לנסיבות המקרה בעטיו הורשעתי).
על כך אמר כב' ש' ביהמ"ש המחוזי בת"א (בדימוס) עו"ד שלי טימן (אותו שופט אמיץ אשר אזר עוז ברוחו וחשף, ברחל בתך הקטנה, את שחיתותם של שופטים בישראל המועלים באמונה של החברה הישראלית, מוציאים את שכרם - למעשה - במרמה ומפרים אמונים במובהק), את הדברים הבאים:
"יש שופטים שאינם מכירים את המילה 'זיכוי'"!!!
