הטרדה מינית מתרחשת כאשר בן אנוש גורם לאי-נעימות על-רקע מיני לבן אנוש. ההטרדה המינית מתרחשת בין גבר לאישה, אישה לגבר, גבר לגבר, אישה לאישה. ההטרדה הנפוצה ביותר היא בין גבר לאישה, על-פי הפרסומים. לא כל האנשים מדווחים, מתלוננים על ההטרדה שחוו, כך גם כן על-פי הפרסומים.
הפנייה המינית נחשבת להטרדה מינית, בגלל שהמוטרד/ת אינו חפץ בכך. כאשר מתרחשת ההטרדה בין שני אנשים צריכה להיות לכך סיבה. לדעתי, האירועים, המצבים שקורים לנו בחיינו - מטרתם לעורר אותנו להיות מודעים להתנהגות סמויה, מסוימת, שאנחנו לא היינו מודעים אליה קודם לארוע. בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי עדיין לא הגענו לרמת מודעות כזו שתאפשר לנו להבין את כל מכלול ההתנהגויות של בן האנוש. בשלב זה, רמת המודעות של המין האנושי לא מאפשרת לנו להבין מהי זהותנו האמיתית. כתוצאה מכך היכולת של בן האנוש לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא חי נעשית באופן שאינו ברור. כלומר, היכולת המוגבלת של בן האנוש לא מאפשרת לו להבין את עצמו בעצמו, אז בטח שיהיה לו קשה להבין את עצמו ביחס לאנשים אחרים בחברה שאיתה הוא חי.
כתוצאה ממצב זה, השדרים והמסרים המיניים לא מפורשים נכון, אצל כל המעורבים בארוע. בגלל שרמת המודעות שלנו משקפת את ההתנהגות המינית הרגשית שלנו, לא תמיד אנחנו מודעים לכך.
חשוב להבין שלקיום יחסי מין יש מהות ומטרה. המהות והמטרה שבקיום יחסי המין היא להביא תינוק לעולם. קיום יחסי מין שמתרחש לשם ההנאה והפורקן, ממחיש את הקונפליקט הפנימי, הניגוד הפנימי שאיתו חי בן האנוש שבין הרציונאליות והאמוציונליות שבו, שגורם לו לבלבול אשר משתקף בהתנהגותו. כלומר, כאשר מרגישים מגורים מינית, או מחפשים את הריגוש המיני בסביבה החברתית, ההתנהגות משתקפת זאת.
בגלל שיש לאנשים את הצורך והנזקקות בקיום יחסי מין, לשם ההנאה והפורקן, וזהו צורך קיומי עבורם, הם מחפשים את הגירוי המיני שיאפשר להם את ההנאה המקסימלית בעת קיום יחסי המין. קיום יחסי מין לשם ההנאה והפורקן הוא פולחן רגשי, שמטרתו להרגיש טוב, והעיקר שלא להרגיש רע. בקיום יחסים לשם ההנאה והפורקן בן האנוש מנצל, משתמש בבן/ת הזוג לשם צרכיו האישיים, האגואיסטיים, האינטרסנטיים והמניפולטיביים.
לא תמיד אנשים מודעים לכך שהם מחפשים את הריגוש המיני, ולכן הם מתנהגים באופן אינסטינקטיבי, ופועלים באופן אוטומטי. הבלבול שנוצר כתוצאה מחוסר ההבנה, מפורש כמטריד/ה וכמוטרד/ת. לכן, כשקורה לנו משהו, אנחנו מחפשים את האשם במה שקרה לנו, אבל רצוי להתחיל מהשאלה:
למה זה קרה לי? ברגע שמתחילים לשאול את השאלה, מתחיל המסע שלנו להתבוננות פנימית ואישית למודעות עצמית, לחקר האירוע שיאפשר את התשובה לשאלה. כשמוצאים את התשובה לשאלה, אז התיקון באישיות החל, אם במודע או שלא במודע.
כאשר בן האנוש הבין את ההתנהגות שלו, שגרמה לו לחוסר ההבנה במעשהו, בהתנהגותו הוא יכול לתקן את עצמו, ובכך הוא יאפשר לעצמו להשתחרר מאותה המועקה ומהסבל הרגשי שאיתו הוא או היא חיו, כתוצאה מהמקרה שקרה.
כתוצאה מחוסר היכולת שלנו להיות מודעים לעצמנו, אנחנו משדרים בהתנהגותנו מסרים מיניים. המסרים המיניים שאנחנו לא מודעים אליהם נקלטים ומפורשים בהתאם. אחרת, לא היה יכול להתרחש אירוע ההטרדה. הקונפליקט הפנימי, הניגוד הפנימי שבין הרציונאליות בהתנהגותו של בן האנוש שמשקף את הזהות האמיתית שלו, לבין האמוציונאליות ובעיקר המינית-רגשית שלו שמנתקת אותו מזהותנו האמיתית, גורם לו לבלבול שמשתקף בהתנהגות. אם קורה לנו אירוע מסוים בחיינו הוא קורה בגלל שרצינו שיקרה.
לסיכום, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, בן האנוש עדיין לא הגיע לרמת המודעות שתאפשר לו להבין מהי זהותו האמיתית. כתוצאה מחוסר ההבנה של בן האנוש לזהותו האמיתית, התנהגותו משתקפת מכך והיא מוקרנת כהתנהגות רגשית-מינית מבולבלת.
כאשר ההתנהגות הרגשית משתקפת כהתנהגות מבולבלת, קשה לבן האנוש להבין את עצמו בעצמו, ובעיקר קשה עד בלתי-אפשרי לאנשים שסביבו, שגם כן התנהגותם מבולבלת, להבין אותו ובעיקר את עצמם. מציאות בלתי-אפשרית זו, שבה אנשים מנסים לחיות חיי חברה, היא בלתי-אפשרית. מציאות זו שנוצרה יוצרת את אי-ההבנות. וכתוצאה מאי-ההבנות יש מטריד/ה ומוטרד/ת.
כדי למנוע את כל הבלאגן החברתי שנוצר, צריך בן האנוש להבין מהי זהותו האמיתית, ואז היכולת שלו להבין את עצמו ואת האנשים שבחברתו, כלומר את המציאות שבה הוא חי, תהיה לו ברורה יותר.
הרגשות הפנימיים הם הגורם העיקרי לכל הבלבול בהתנהגות שלנו. הרגשות הפנימיים הם גם הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, תשוקה, תאווה, יצר מיני ועוד, והם גם הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע, כמו: פחד, חרדות, דיכאון, ייאוש, כעס ועוד. רק כאשר בן האנוש הוא רגוע הוא מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, ואז היכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא חי תיעשה באופן ברור יותר.
כיום, בן האנוש אינו רגוע, אלא רגיש, אמוציונאלי ולא ענייני. כאשר נתקן את עצמנו, את אישיותנו, ונלמד להיות רגועים ולא רגישים, רק אז נוכל להיות רציונאליים וענייניים, אבל בעיקר מודעים להתנהגותנו, לעצמנו. כלומר, כיום אנחנו לא מכווננים מבחינה הורמונלית. כאשר נלמד לנטרל את עצמנו מייצור של כל אותם הורמונים שגורמים לנו לחיות עם הרגשות הפנימיים, רק אז נתחבר לזהותנו האמיתית, ואז הגוף הפיזי שלנו יהיה רגוע ומכוון, ובעיקר בריא.
מטריד/ה ומוטרד/ת הם תוצאה של בלבול רגשי מיני, אישי, חברתי. במידה שאירע אירוע שבו מישהו/י הטריד/ה מינית בן אנוש, כל המעורבים באירוע צרכים להבין שהם שידרו בהתנהגות, ברצון, במראה החיצוני, בלבוש, באופן טלפתי שדר מיני, כי אחרת לא היה מתרחש הארוע. כאשר מתרחש אירוע שבו הייתה הטרדה מינית, האירוע לא קורה סתם כך, והוא אמור ללמד את כל המעורבים במקרה על עצמם, ואותנו כחברה.
לאחר ההבנה של בן האנוש את עצמו בעצמו, והסקת המסקנות האישיות מהמקרה ובניית הרצון והיכולת לשנות הרגלים שגויים, בן האנוש קידם את עצמו מבחינה התפתחותית לשלב מתקדם יותר, והוא כבר לא יהיה מה שהוא או היא היו לפני הארוע.
