כל משפחת השופט ואין משוא פנים ביום 26.6.09, התפרסם באתר News1 סיפור מדהים מאת מאיר הילזנרט, המתאר כיצד ביניש דחתה ערעור לפסול את השופט המחוזי אלי ביתן מבאר-שבע, בתיק שבו נדונה מחלוקת פנימית בין חברי העמותה למען הזקו באופקים ובין היו"ר שלה.
ביניש דחתה את בקשת הפסלות, וכך היא תיארה את טענות המערערים בהחלטתה:
"המערערים טוענים כי היה על בית המשפט לפסול עצמו נוכח היכרות אישית קודמת שלו עם בעלי הדין ועם נושא הדיון,
כשרבים מבני משפחתו, גיסו, דודתו ואחיו מעורבים בעניין. עוד מוסיפים הם כי טרם מונה לשופט ייצג הוא את אחיו של אחד מבעלי הדין. המערערים מתארים את מהלך הישיבה בטרם רישום הפרטיכל ולאחר ההפסקה. לטענתם, העלו את הבקשה לפסלות מייד בתום ההפסקה ועם היוודע הקשר בין השופט לעניין ולבעלי הדין.
בתום הפסקה נוספת בה ערך בירורים נוספים, נוכח בא כח המערערים כי
גיסו של השופט מבצע עבודות למען העמותה באמצעות קבלן גינון (וצירף תמליל שיחת טלפון עימו), כי יריבתו הפוליטית של המערער הינה
דודתו של השופט וכי
אחיו של השופט שוכר משרד בבניין של יו"ר העמותה. אולם, לטענתו, סירב בית המשפט לאפשר לו להעלות טענות נוספות ונתן את ההחלטה הדוחה את בקשת הפסילה.
לאחר הדיון התברר כי
השופט ייצג בעבר את אחיו של יו"ר העמותה, כי
משפחתו ומשפחת אשתו מתגוררות באופקים, כי
אשתו מועסקת כמורה בבית ספר באופקים וכי
אח נוסף שוכר משרד מיו"ר העמותה לדעתם של המערערים, בנסיבות אלה קיים חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט לאור היכרותו את המחלוקת רבת השנים שבין הצדדים, קשריו עם בעלי הדין וכן מעורבותם וקשריהם של בני משפחתו הקרובים אשר יש בהם, יחד, כדי להקים עילה לפסילתו. חשש זה מתחזק, לדידם, נוכח אופן ניהול הדיון ושכתוב הפרטיכל".
ביניש סיכמה את ההחלטה בזו הלשון:
"
מהחלטת בית המשפט עולה כי אין בפירוט הקשר, הלכאורי, של השופט או של מי מבני משפחתו לנוגעים בדבר, ואף לא בהצטברותם, כדי לבסס קיומו של עניין אישי לשופט בתוצאות ההליך.
בוודאי שאין הם מבססים אפשרות ממשית למשוא פנים כנדרש לשם פסילת שופט. אציין חלק מהטענות שהועלו בערעור בהקשר זה לא הועלו לפני בית המשפט קמא ומן הדין היה לעשות כן. משלא מצאתי פסול בישיבתו של השופט לדון בתיק זה ולאור העובדה שההליך עצמו הסתיים, דין הערעור להידחות".
עד כה, זו "עוד החלטה" הגורמת לך להפנים שאנו מצויים בבעייה גדולה, שבעקבותיה אתה "שוב" אומר לעצמך שהשמיים נפלו.
השופט ביתן וחקירת נציב תלונות הציבור על שופטים אלא שבמקרה זה, יש במשוואה גורם נוסף ההופך את כל הסיפור ליותר מאשר חמור ואף מעורר חשד.
לפני כשבועיים, התפרסמה בהארץ
ידיעה מאת תומר זרחין, המתארת את פרשת התפטרותה של הפרקליטה חנה מגד (אשתו של דב מגד, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר-שבע), על-רקע קשריה עם השופט אלי ביתן, בהיותו עורך דין.
מדובר בוועדת זיילר שחקרה את פרשת פאריניאן, והוציאה למגד הערת אזהרה. מגד פנתה לביתן בהיותו עורך-דין, שייצג אותה בפני הוועדה. מאוחר יותר, מגד נחשדה שבתמורה לשירותיו גמלה לו בהטבות ללקוחותיו בהיותה מספר שניים בפרקליטות הפלילית.
לפי הידיעה, נציב תלונות הציבור על השופטים פתח בבדיקת התנהלותו של השופט ביתן בעת היותו עורך-דין
לבקשת הנשיאה ביניש. הבקשה הופנתה בעקבות קובלנה שהגיש משרד המשפטים על מגד.
פרשת ביתן ומגד הייתה אם כך ידועה היטב לביניש, בעת שדחתה את הערעור לפסול את השופט ביתן. כלומר, ביניש כתבה החלטה שמתארת את ביתן כאדם שאפשר לסמוך על שיקול דעתו בכל הקשור לענייני משוא פנים, כאשר בה בעת היא ידעה שבדיוק בנקודה זו, מתנהלים כלפיו בירורים שונים.
התחושה היא, שיש כאן יותר מאשר הניסיון להגדיל את אימון הציבור בשופטים באמצעות סירוב טוטאלי לאשר פסלות שופט ושהדברים באמת, יותר חמורים ממה שזה נראה על פני השטח. אולי למישהו יש הסבר?
