ברנע חוזר לזירת השוחד

ברנע כתב ברשעות ובזלזול על ונגד שרי אריסון. פעמיים. פעם אחת במאמר שכתב באמצע השבוע, יום לאחר שהעיתון התכבד בפרסום ראיון עימה על ספרה החדש ("לידה"), ופעם שנייה בטורו במוסף השבת (26.06.09). כתיבתו באה בעקבות הפרשות האחרונות שדבקו בבנק הפועלים, ובהן: ההפסדים הגדולים, הדחת דירקטור שלזהותו עוד נשוב בהמשך, ודרישתו של בנק ישראל משרי אריסון להדיח את דני דנקנר מתפקידו כיושב-ראש. ברנע מלגלג על דבריה של שרי אריסון אותם אמרה בסדרת ראיונות וכתבה בספרה, לפיהם היא ניחנה בכוחות על-טבעיים לחזות מראש אסונות טבע ואסונות מידי בני אדם. בשני הפרסומים רומז ברנע ללקוחות הבנק כי מדובר כנראה באישה תימהונית, כי כספם בסכנה, וכי נוכח החלטותיה מוטב להם לשקול הוצאת כספם מהבנק. המשמעות ברורה. ברנע לא חסך מקום יקר כדי להגג, לעלוב וגם להטיל דופי. נעלה מכל ספק: יש בהחלט מקום לבקר את דבריה של אריסון וגם להטיל ספק. עם זאת, חלה על כותב, קל וחומר על פרשן המנסה להציג עצמו כאובייקטיבי ונטול פניות, החובה לגלות את עניינו האישי. וברנע, כמו ברנע, נמנע, משום מה, מאזכור עניינו האישי-משפחתי. מה שלא עשה, נעשה אנו. אנחנו מתכבדים להזכיר כי אחיו של הפרשן ברנע, פרופ' אמיר ברנע, "התפוטר" מדירקטוריון בנק הפועלים. הוא נאלץ להודיע על פרישתו לאחר שנדרש לכך מפורשות על-ידי יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, דני דנקנר, בשליחותה של בעלת השליטה, שרי אריסון. מאז נסגרו עוד ועוד דלתות בפני פרופ' ברנע, ומאז הוא נוטר לאריסון, ופועל נגדה בכמה אפיקים. עכשיו מנסה הפרשן ברנע לסגור חשבונות עם שרי אריסון. מה שמותר במקומותינו, אגב, ובלבד שיעשה את המינימום המתחייב: לגלות לקוראי העיתון את עניינו האישי-משפחתי, כך שהקוראים יוכלו לשקול את דבריו, בכובד ראש, במיוחד לאור ניסיונו הרב והתמקצעותו בפרסום בדיות בפרשות אולמרט למיניהן.

נחום ברנע התייחס בטורו לפרשה חדשה הנחקרת עתה על-ידי המשטרה, אותה פרסמנו במאי 2008. על-פי אותה חשיפה, תמלילי הודעות ביפר בהן נזכרה, בין היתר, העברת מיליון ש"ח לחשבון בנק, העלו חשדות חמורים הן כלפי מעביר הכסף – משה רייך, והן כלפי אהוד אולמרט. החשד התחדד בזמנו בגלל מערכת יחסים קודמת ובעייתית שהייתה ועודה קיימת בין כמה מכוכבי אותה פרשה עם אולמרט: אריה דרעי ומשה רייך. עכשיו מפרסם ברנע בטורו על חקירתו של משה רייך ביום שני (22.06.09) במשרדי יאח"ה, ועל גירסתו של רייך, כפי שזו הובאה מפיו בפני חוקרי המשטרה. לגישתו המוזרה של ברנע – ולכך נשוב בהמשך, דברי רייך הפריכו את החשדות מכל וכל. ברנע מציג דברים אלה כדי להראות, לגישתו, כי הפרסומים המוקדמים שלי ב-News1 ואלו של דן מרגלית בישראל היום, שהצביעו על פרשה נוספת נגד אולמרט-רייך, היו מגמתיים וזדוניים. ובלשונו: "משום מה, ביאח"ה התרגלו לסדר הפוך: קודם מספרים לחבר'ה ואחר-כך לומדים את העובדות. הסידור הזה הרבה פחות תמים מכפי שהוא נראה, הרבה פחות משעשע". ברנע, שחטא במשך כשלוש שנים במתן תמיכה גורפת לאולמרט, נמנע בהזדמנות זו מלספר לקוראיו כי אין מדובר בקורבן-תורן, אלא עסקינן באיש מושחת שנכון לעכשיו מרחפים מעל ראשו שלושה כתבי אישום וכמה תיקי חקירה עדיין פתוחים.

חסר הבנה או עבד נרצע

גישת ברנע, כמו גם הסיכום שלו, מעידים, למרבה הצער, על חוסר הבנה מוחלט לגבי המותר והאסור, ו/או על כך שבשל הסתגלותו לשמש עבד נרצע, הוא אימץ את הנורמות של אדונו, הוא אולמרט. נבהיר להלן את חומרת המעשים המיוחסים לחשודים. לדברי רייך, הוא נשאל על כמה הודעות ביפר שהעביר לאולמרט ועל קשריו עימו, וכן על מעורבותו של דרעי בכמה עניינים. רייך נאלץ להודות בחקירתו בכמה עניינים, לרבת על קשרי השוחד שבינו לבין אולמרט:

• רייך נמנה בעבר עם התורמים לקמפיין הבחירות של אולמרט לראשות העיר ירושלים. רייך נמנה עם ידידיו הקרובים ביותר של דרעי. ממידע קודם ידוע כי השניים ניסו לסייע פעמים רבות לקידומו של אולמרט במערכת הפוליטית;

• בתקופה שאולמרט כיהן כשר התעשיה והמסחר, שמר רייך על קשרים קרובים עימו. רייך הצליח לסדר לאולמרט פגישה אצל הרב אלישיב, לאחר שזה האחרון סירב במשך תקופה ארוכה להיפגש עימו על-אף הפצרות מצד ידיד אחר – אריה דרעי. הפגישה עם הרב נועדה, בין היתר, להשיג תמיכתו הפוליטית;

• רייך הודה כי ב-2004 הוא הסתייע באולמרט כדי לקדם רכישת חברה שהעסיקה כמה מאות נשים חרדיות ורוסיות. לחברה היו חובות בסכום כולל של שישה מיליוני ש"ח לבנק לפיתוח התעשיה – בנק ממשלתי שהיה באחריות משרד התעשיה והמסחר. לצורך הפעלת החברה נזקקה החברה, ואכן קיבלה, סיוע ממשלתי. רייך פעל באמצעות חברת אימג'סטור [ראו תמונה, י.י.];

• רייך ניסה במשך זמן רב להגיע לסיכומים עם הבנק לפיתוח התעשיה, כדי שזה יאפשר השלמת הרכישה על-ידי משה רייך ואחיו אפרים. בלא הצלחה. הבנק העמיד כמה דרישות יסוד, ועיקרן: החזר מיידי של ההלוואות שניטלו.

• בנסיבות אלה הפעיל רייך את קשריו עם אולמרט, וזה האחרון, באמצעות עוזרו דאז עובד יחזקאל, הפעיל את יושב-ראש הבנק, רענן כהן, ומנכ"ל הבנק, אריה סביר. מנהלי הבנק "התבקשו" ללכת לקראת רייך ואחיו. וכך אכן עשו;

• רייך נשאל על דברים שאמר בהודעת הביפר בדבר העברת מיליון ש"ח. הוא אישר שכך אמר, והסביר כי אין מדובר במתן שוחד לאולמרט, אלא בכך שהודיע על העברת מיליון ש"ח כפי שסוכם עם הבנק לפיתוח התעשיה. ההודעה נמסרה במסגרת התגייסותם של אולמרט-יחזקאל לעזרת רייך, וכדי להראות כי האחים רייך מבצעים את חלקם "בסידור" שקיבלו בזכות התערבות אולמרט.

כל המידע שלעיל אמור היה להוביל את הפרשן ברנע למסקנות אחרות, ובראשן: אולמרט, שמסובך כבר בכמה תיקי חקירה וכתבי אישום בעייתיים, שוב מעורב בפרשה חדשה ומטרידה. יחסי הגומלין בין אולמרט לבין רייך מצביעים שוב על חשד לשוחד – רייך מסייע לאולמרט בכסף (בקמפיין הבחירות) ובסידור פגישה עם הרב אלישיב; ואולמרט גומל לו בהתערבות בוטה וחריגה בעניינים בנקאיים מובהקים. אך כאמור, ולמרבה הצער - עבד נרצע אנוס לפרשן ולברבר כפי רצון אדונו. חבל שכך.