אזרחי המדינה שרויים באחרונה במתח רב בהמתנה למוצא פיו מפיק המרגליות והנשיקות של חבר הכנסת
חיים רמון לגבי מועד התפטרותו מהכנסת ופרישתו הקרובה מהחיים הפוליטיים וכניסתו לעולם העסקים.
רמון קיבל כבר את ההחלטה העקרונית אבל הוא משהה אותה, למגינת ליבם של רבים ורעים, לצורך בירורים אחרונים במפלגת קדימה שמסרבת להיפרד ממנו לצמיתות. מנהיגת המפלגה, חברת הכנסת
ציפי לבני, חשה כנראה אי-ביטחון פוליטי אם לא יהיה בקרבתה אחד מגדולי התחמנים הפוליטיים, מומחה ממדרגה ראשונה לבישול, טיגון ואפייה של "תרגילים מסריחים" ובעל תואר דוקטור לאי-כבוד בכל מה שקשור לשמירת כמה מסעיפי החוק ועל כללי המינהל התקין.
לבני ניסתה בימים האחרונים לשכנע את רמון ליטול על עצמו את תפקיד יו"ר מועצת קדימה, שיאפשר לו ביום פקודה לעשות קאמבק, אבל הוא עדיין מהסס. אין זו הפעם הראשונה שבה גברת יושרה (שמה הקודם היה קלין) מתעקשת לאמץ אל סביבתה הקרובה את רמון, השנוי במחלוקת ציבורית מאז שהורשע בפלילים בגין מעשה מגונה שעשה בקצינת צה"ל ליד חדר הישיבות של ה
ממשלה בקריה בתל אביב, דקות ספורות לפני שהחל דיון בנושא פתיחת מלחמת לבנון השנייה. למרבה ההפתעה, לא גילתה לבני את הרגישות הדרושה בכל הקשור לחיבור שלה עם רמון, האיש שתקף בחריפות בפומבי את המערכת המשפטית, למרות שהיא כיהנה בעבר כשרת המשפטים וזכתה לאות אומ"ץ בגין הגינותה הפוליטית.
היה זה מביש בשעתו לשמוע שבאחת מישיבות הממשלה נמנע רמון מלהשתלח ביועץ המשפטי לממשלה
מני מזוז, להלבין את פניו בנוכחות שרי הממשלה ולפגוע בכבוד המשרה. ראש הממשלה הנוכל
אהוד אולמרט, שיש לו סיבות טובות לכעוס על מזוז, ספק את כפיו בהנאה גלויה. גם שר המשפטים לשעבר, פרופ'
דניאל פרידמן, חברו של רמון, לא הסתיר את הנאתו. ציפי לבני שתקה. אם אומנם ייעתר רמון לבקשתה וישאיר בידו עמדה פוליטית, היא עלולה להתחרט על כך כאשר תחוש שמנהיגותה מתערערת והכיסא שלה מתנדנד ותבין באיחור מאיפה זה בא לה.
בימים אלה עושה דרכו חזרה לזירה הפוליטית חברו הטוב של רמון, העבריין הרב
אריה דרעי, מנהיג
ש"ס לשעבר, איש ממולח וערמומי בעל רקורד של סכינאי פוליטי בעל חגורה שחורה. הפרסום האחרון בתקשורת שעל-פיו ממתין לדרעי תיק שר החוץ במקרה שחברו הקרוב ליברמן יתפטר ויעמוד לדין פלילי, אינו בדיוני, ויכול להתרחש במציאות הפוליטית הישראלית.
בתקופה שבה נחשף דרעי כעבריין פלילי היה רמון צמוד אליו, הגן עליו בחירוף נפש ופעל כדי שלא יוחרם ע"י המערכת הפוליטית. דרעי לא קיפח את רמון כאשר שימש כעורך דין פרטי במקביל לחברותו בכנסת, וטרח להביא לו לקוחות חרדים מפוקפקים ששיפרו בצורה משמעותית את מצבו הכלכלי ואיפשרו לו לרכוש וילה ברמת השרון. במקביל רקח דרעי הממולח עם רמון הרבה רקיחות פוליטיות מסריחות והם עלולים בהחלט לחדש את לילותיהם כקדם. הרקיחה הגדולה ביותר הייתה בשנת 1990 כאשר הזרזיר דרעי והעורב רמון חברו אל השועל
שמעון פרס, שזכה בצדק לתואר חתרן בלתי נלאה שהוענק לו ע"י
יצחק רבין. שלושת הקושרים כיהנו אז כשרים בממשלתו של
יצחק שמיר ותכננו מאחורי גבו של רבין, שכיהן אז כשר הביטחון, תרגיל מסריח שנועד להדיח את שמיר ולהמליך את פרס כראש הממשלה. התרגיל נכשל והעבודה נאלצה לפרוש מהממשלה. רמון ודרעי תכננו את המהלכים הבאים שלהם.
הקומבינה הבאה שלהם הייתה ב-1994 כאשר רמון נבחר לתפקיד יו"ר ההסתדרות בראש רשימת 'חיים חדשים' שהקימה קואליציה עם ש"ס, וכך החלו גם כספי ההסתדרות לזרום לקופתה השמנה של ש"ס שלא שבעה מכספי קופתה המידלדלת של המדינה.
רמון ייאלץ להמתין זמן מה עד שיעלה בידיו של דרעי לסבן את המרן הרב
עובדיה יוסף ולזכות מחדש בסטירות הלחי החביבות שלו, שיסמנו את חזרתו של הבן האובד לצמרת ש"ס. יורשו ושנוא נפשו של דרעי, שר הפנים
אלי ישי, והכוכב החדש של ש"ס, שר הבינוי והשיכון
אריאל אטיאס, יעשו הכל כדי שהבכורה לא תיפול מחדש לידיו של דרעי; אבל שניהם קטנים על דרעי בכמה מספרים, ובמוקדם או במאוחר, הוא יגדיל את הפער בינו לבינם ולמרן לא יהיה כוח להתנגד.
עיתוי פרישתו של רמון מהחיים הפוליטיים אינו מקרי. רמון הוא אדם מוכשר, בעל כושר מנהיגות, כריזמה ונואם מהמדרגה הראשונה. לאורך השנים הוא ניצל את יכולתו להתחבב על עיתונאים ופרשנים על תקן של סחבק שנולד בשטח הגדול ביפו ופרץ לצמרת הפוליטית במדינה. לא במקרה כמה בולטים, בהם אמנון אברמוביץ, ניסו לסנגר עליו בעת הסתבכותו המבישה בפרשת הנשיקה הצרפתית שהביאה אולי לשיפור יחסי ישראל צרפת. אולי לא במקרה אמר לי באחרונה נשיא המדינה לשעבר,
משה קצב, שבעוד שאותו התקשורת צלבה וביקשה למצות איתו את הדין, לרמון היא דווקא הטתה חסד במטרה למנוע את הרשעתו בקלון.
רמון הוא מסוג הפוליטיקאים שקורצו להיות ראש הממשלה. את הגושפנקא לכך הוא קיבל מקבוצת שמיניית המנהיגים הצעירים של מפלגת העבודה שהחלה לפעול בשנות השמונים במטרה לכבוש את הנהגת המפלגה, להשתלט על עמדות כוח ציבוריות ולאחר מכן לנצח בבחירות ולקבל לידיהם את השלטון במדינה. מה שקרה לחברי אותה ה"שמינייה", שכיום חבריה מסוכסכים או מרוחקים זה מזה, מחייב מחקר פוליטי בעל אספקט סוציולוגי.
ספירת המלאי על קצה המזלג מצביעה על התמונה העגומה הבאה:
- חבר הכנסת עמיר פרץ, שנמנה כיום על קבוצת מורדי העבודה שיצאו נגד הצטרפות למשלת נתניהו, נבחר בעבר לתפקיד יו"ר ההסתדרות כיורשו של רמון, דרדר את ארגון העובדים, הקים את מפלגת 'עם אחד' אחרי שפרש מהעבודה, הצליח לחזור למפלגת העבודה ביוזמתו של שמעון פרס ובמפתיע, נבחר כיו"ר המפלגה. היה מעורב באי-סדרים כספיים, חלקם נחשפו ע"י תנועת אומ"ץ, אך נחלץ מהגשת כתב אישום. ראש הממשלה המגה-מושחת אהוד אולמרט מינה אותו כשר הביטחון למרות אי-התאמתו לתפקיד, רק כדי לסלול את הדרך לחברו הגנב אברהם הירשזון לכהן כשר האוצר. פרץ היה שותף לאחריות לכשלי ומחדלי מלחמת לבנון השנייה.
- אברהם בורג כיהן אומנם כיו"ר הכנסת וכיו"ר הנהלת הסוכנות, אך רמתו המוסרית האישית החלה לבייש את זו של אביו המנוח, ד"ר יוסף בורג, מנהיג המפד"ל ושר נצחי בממשלות ישראל. בורג ג'וניור, בעל מתק שפתיים שניסה לחלוב את הקופה הציבורית בעת פרישתו מהחיים הציבוריים, נתגלה כדו-פרצופי, פרש לעולם העסקים והסתבך בכמה עסקות עם שותפים שהורשעו בפלילים.
- ד"ר יוסי ביילין פרש ממפלגת העבודה, הצטרף למרצ וזכה להיבחר כיו"ר המפלגה, אך נתגלה כמנהיג כושל ונאלץ לפרוש אחרי שבתקופת הנהגתו התכווצה המפלגה. כיום ממשיך ביילין במגעים הבינלאומיים שלו ופועל בחו"ל נגד עמדותיה של הממשלה.
- ניסים זווילי, חסיד אדוק של פרס, כיהן בעבר שגריר ישראל בפריז. לא פרש אומנם איתו לקדימה אך נדחק במפלגה לשוליים.
- נואף מאסלחה, מראשי בני המיעוטים במפלגה, כיהן תקופה מסוימת כסגן שר. לאחר מכן ניסה את כוחו בקריירה מוניציפלית וניסה להיבחר לתפקיד יו"ר מועצת כפר קרעה שבו הוא מתגורר אך כשל.
- חבר קיבוץ יפעת, חגי מרום, פרש מהחיים הפוליטיים ופתח משרד פרקליטים. בשלב מאחור יותר נבחר כגזבר הסוכנות.
- יעל דיין מכהנת כחברת מועצת עיריית תל אביב מטעם מרצ. אף היא פרשה ממפלגת העבודה אחרי שהיא לא נבחרה לכנסת.
וכך, אחרי שהשמינייה ששימשה כבסיס כוחו בעבודה התפוגגה, חלום חייו של רמון להיות ראש ממשלה מטעם מפלגת העבודה נגוז. רמון תכנן מפץ פוליטי חדש מסוג המפצים האהובים עליו, בתקווה שהוא יזנק לראש הפירמידה בסיועם של כוחות פוליטיים אחרים; אך התוכנית עלתה על שרטון, ורמון מצא עצמו יחד עם שמעון פרס ו
דליה איציק בקבוצת מייסדי קדימה, בראשות
אריאל שרון וקבוצת אישים מרכזיים מהליכוד שפרשו עם שרון. רמון העדיף שלא להצטרף לממשלתו של שרון, וכיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
האירוע המוחי החמור שאירע לשרון הביא לבחירתו של אולמרט, חברו הטוב של רמון, לראשות הממשלה. מעמדו הפוליטי של רמון השתפר לאין ערוך: הוא כיהן כשר המשפטים ונחשב לאחד האישים החזקים במערכת. בעקבות ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום, החליט רמון להתפטר מתפקידו כשר המשפטים. החלטתו של רמון שלא לערער על הרשעתו הביאה להרמת גבות. רמון העדיף, משום מה, לבצע 120 שעות של עבודות שירות ולשלם למתלוננת המנושקת סכום של 15 אלף שקלים. לאמיתו של דבר, הוא ביקש להתפטר מהממשלה שבה המשיך לשמש כשר ללא תיק וגם מן הכנסת. היה זה אולמרט שעשה מאמצים בלתי נלאים לשכנע אותו להישאר. אחרי התפטרותו של אולמרט החל שעון הבוץ של רמון לפעול.
לאן מועדות פניו של רמון? אני ספקן לגבי האפשרות שרמון יפתח מחדש משרד פרקליטים. קרוב לוודאי שהוא יחבור לגיסו לשעבר, איש העסקים המתוקשר אפרים קונדה, שידו בכל כולל תיווך בעסקי נדל"ן. רמון הקפיד לבקר במשרדו של קונדה לעיתים קרובות גם כאשר היה שר בממשלה. אפשר לנחש שהשיחות לא נשאו בהכרח אופי משפחתי או פוליטי.
בשעתו חקרה המשטרה את קונדה בחדש לכך שהוא מימן חקירה פרטית ועיקוב נגד המתלוננת על רמון, שבמהלכה נעשו לכאורה עבירות. רמון טען אז שלא ידע כלל על החקירה הפרטית. אומ"ץ פנתה באותה עת למשטרה בבקשה לחקור אם גרסתו של רמון סבירה אך החקירה נתקעה, משום מה.
בתקופה שבה כיהן רמון כיו"ר ההסתדרות ואחריה, חגגו כמה מתווכים חרוצים בעת מכירת נכסי הנדל"ן. איך לא. כדאי אולי להזכיר שבעידן רמון התפרקה ההסתדרות מכמה גופים כלכליים שהיו ברשותה, ביניהם קונצרן כור וחברת שיכון ובינוי. חברת שיכון ובינוי, שכללה את שתי החברות ההסתדרותיות המיתולוגיות סולל בונה ושיכון עובדים, נמכרה במחיר מגוחך של 300 מיליון שקלים למיליאדר טד אריסון, בעוד ששווייה הריאלי היה אז למעלה ממיליארד שקלים. העובדה שהאריסון היה אחד התורמים למטה הבחירות של רמון להסתדרות הייתה מקרית בהחלט.
כך או אחרת, אני מוכן להמר על כך שדרעי יגרור את רמון במועד המתאים בחזרה לחיים הפוליטיים. לא מן הנמנע שבנסיבות מסוימות יחבור אליהם חברם העבריין אהוד אולמרט אחרי שייצא מהכלא. אם תקום בעוד כמה שנים ממשלה רחבה, מדוע שלא יצורפו אליה שרים בעלי ניסיון מסוגם של אברהם הירשזון ו
שלמה בניזרי. ליברמן יצטרף אף הוא ויתמודד על ראשות הממשלה, ובא לציון גועל נפש.
