החדר הסגלגל - מבוכה ובלבול
|
|
|
צביעות [צילום: הבית הלבן]
|
|
|
|
השלטון האיראני יודע כמה מיליארדים מרוויחות מדינות אירופה מקשריהן העסקיים עם איראן, ולכן הוא סמך על כך שכל מה שהן תעשינה למען המפגינים יהיה מילים. שהרי כל צעד שמעבר למילים היה גורר צעדי נקם איראניים, אולי אפילו פעולות טרור בשטחן, ולכך מדינות אירופה מדושנות העונג אינן מוכנות. | |
|
|
|
כדרכו, מאשים השלטון האירני בצרותיו את כל העולם: את אמריקה, את בריטניה וכמובן את ישראל. ככל שהתגברה אלימות השלטון נגד המפגינים, התגברה הנימה התוקפנית נגד מדינות אלה, שבהן רואה השלטון גורמים המעודדים את ההמונים לצאת לרחובות ולהפגין. אמצעי התקשורת המערביים, ובראשם הבי-בי-סי הבריטי, עמדו במרכז הביקורת האירנית, וייתכן באמת שאנשי השגרירות הבריטית בטהרן עודדו והמריצו אנשים להשתתף במחאה. על כן הכריז השלטון האירני על אחדים מאנשי סגל השגרירות "אישיות בלתי רצויה", ואלה נאלצו לעזוב את אירן בתוך יממה. במקביל, פינו השגרירויות מאירן חלק גדול מבני משפחות הדיפלומטים, כדי להגן על חייהם ועל חירותם, במקרה שהשלטון יבקש ללחוץ על מדינות המערב באמצעות חטיפת בני משפחותיהם של דיפלומטים. שהרי ידוע כי שלטון האיאתוללות הוא חסר מעצורים, ואינו נשמע לכללי התנהגות המקובלים בין מדינות נורמליות. אף על-פי שהתבטאויות של אנשי שלטון נגד ה"מעורבות" המערבית באירועים בוטות ביותר, למעשה כל מה שעשו המדינות הדמוקרטיות באשר לאירועים באירן הוא הבעת צער, זעם וגינוי, או בקיצור: מילים, מילים ועוד מילים. הזמנת שגריר אירן למשרד החוץ הייתה הצעד המעשי ביותר שננקט, כאילו יש בכוחן של המילים שנאמרו לו כדי להרתיע את השלטון האכזר מנעיצת שיניו במבקשי הרפורמות. לא נערכו הפגנות המוניות מול שגרירויות אירן באירופה, לא הוטל חרם צרכנים נגד מוצרים מתוצרת אירן ובראשם דלק, ולא נשמעו קולות מעמי אירופה לנתק את היחסים עם השלטון האירני. בהפגנות המעטות שנערכו ביבשת השתתפו בעיקר גולים אירנים, שקרוביהם נרצחו, נפצעו או נפגעו מאגרוף הפלדה של השלטון בפזרו את ההפגנות. המערב – מדינות, חברות, אישים וציבורים – ראה מדי ערב איך נטחנים באירן מי שאימצו את תרבות המערב, אך לא התייצב לצידם בעת צרתם, והפקיר אותם לחסדי אנשי הבסיג' הברבריים. השלטון האירני יודע כמה מיליארדים מרוויחות מדינות אירופה מקשריהן העסקיים עם אירן, ולכן הוא סמך על כך שכל מה שהן תעשינה למען המפגינים יהיה מילים. שהרי כל צעד שמעבר למילים היה גורר צעדי נקם אירניים, אולי אפילו פעולות טרור בשטחן, ולכך מדינות אירופה מדושנות העונג אינן מוכנות. לכן, אילו הייתי בריטי, הייתי נכנס לכוננות פיגועים מיידית, לנוכח טענותיה של אירן בדבר מעורבותם של בריטים באירועים. אבל המאכזב הגדול מכולם היה הנשיא האמריקני, מובארק חוסין אובמה. הוא – האדם החזק ביותר בעולם המערבי, נשיא המדינה המובילה את העולם החופשי, האדם שניצל עד למירב את החירות ואת האפשרויות של ארץ החירות והאפשרויות הבלתי מוגבלות – הוא ישב (עם רגליים על השולחן?) וראה איך שוחרי החירות האירנים נרמסים תחת מכבש הדיכוי של האיאתוללות, ולא עשה דבר. המילים המעטות שאמר בתחילת האירועים היו מן השפה ולחוץ. הוא, שהפגין עוצמה כלפי זבוב מסכן וחסר ישע, שעף במקרה לתוך החדר הסגלגל, התקפל מול האיאתוללות, שהשיבו ל"נאום קהיר" שלו בסטירת לחי מצלצלת, השנייה לאחר זו שקיבל לפני שלושה שבועות מקוריאה הצפונית, עם פיצוצה של פצצה גרעינית ושיגור מגוון רחב של טילים – בניגוד חמור להתחייבויותיה כלפי הנשיא ג'ורג' בוש, קודמו בתפקיד. הוא רוצה לדבר איתם, עם הקיצונים האיסלאמיים, לנהל עימהם דו-שיח בין שווים, כשאין שום דבר משותף בין הרוצחים, הקנאים האלימים, צמאי הדם השולטים באירן, ובין האליטה האמריקנית מדושנת העונג, המלאה שביעות רצון עצמית, המתיימרת לעצב מחדש את התרבות בעולם הערבי והאיסלאמי, כאילו שמצוקותיהם של מיליארד וחצי אנשים יבואו לקיצן אם רק אמריקה תראה להם פנים שוחקות, תדבר אליהם יפה ותשלם להם במטבע ישראלי את מחיר שיפור תדמיתה. מבוכתו של אובמה והבלבול השורר בקרב יועציו, ניכרו היטב בפניו ובקולו הזועם בנאום שנשא ביום שלישי השבוע, בו התייחס לאירועים באירן, לביקורת הפנים-אמריקנית על אין-אונותו מולם ועל אי-יכולתו להשפיע על האירועים. הוא מסתתר מאחורי האמירה, שכל התערבות הייתה מזהה את ההפגנות עם אמריקה – דבר שהיה פוגע במפגינים, ואינו מגלה אמת פשוטה: המפגינים עצמם השתוקקו לכך שאמריקה תנקוט צד ותעשה משהו, אפילו קטן, למענם, גם אם הם היו נאלצים לשלם את המחיר. אובמה – עורך דין במקצועו – יכול היה לומר בפשטות, כי כל מי שיוכח שהיה לו חלק בהרג ובפציעת אנשים יובא לדין בינלאומי על פשע נגד האנושות. גם אם לא היה מתכוון או יכול לבצע זאת – אמירה כזאת (אכן – מילים, מילים) חשובה מאוד, שכן יש בה מעין איום אישי על מי ששלחו את הבסיג' לרחובות במסע ציד אכזר נגד מבקשי החירות חסרי המגן. אבל בנאומו החליט אובמה דווקא להתפלמס עם הרפובליקנים, הרואים בדאגה איך מתדרדר מעמדה של ארה"ב במהירות תחת הנהגתו הפופוליסטית של אובמה.
|
העולם הערבי - שתיקה רועמת
|
|
|
הם מפחדים [צילום: AP]
|
|
|
|
הפחד הכפול הזה מפני שרידתו של שלטון האיאתוללות מצד אחד, ומפני האפשרות שהרחוב האיראני יפיל את השלטון הזה מצד שני, הכניס את שליטי ערב ל"תענית דיבור" בכל מה שנוגע לאירועים באיראן. עיתון בבחריין, שבכל זאת פרסם מאמר נגד דיכוי ההפגנות – נסגר, כדי לרצות את המשטר האיראני. | |
|
|
|
מה שבלט במיוחד לאורך ימי הפרעות בטהרן היה שתיקתו הרועמת של העולם הערבי. שליטי מדינות ערב מילאו פיהם מים, שכן שני צדדי המאבק באירן – השלטון והרחוב – מפחידים אותם מאוד. מצד אחד, משטר האיאתוללות, על שפעת הכספים שהוא מזרים לתנועות איסלאמיות (דוגמת חיזבאללה, האחים המוסלמים, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי), וכן הנשק, האימונים והתמיכה הפוליטית שהוא נותן להם – מאיים על יציבותם של שליטי ערב. הישגיהם של אירן ושל חיזבאללה הביאו בשנים האחרונות למעבר אלפים רבים של ערבים סונים אל חיק השיעה, וגם תופעה זו מדאיגה את שליטי ערב. ההשפעה הישירה של אירן על המתרחש בתוכן של מדינות ערביות דוגמת קטר, מאוריטניה, בחריין, עירק ולבנון – מערערת את הביטחון העצמי של מרבית שליטי ערב, אין ספק, שהם ממתינים בקוצר רוח ובכיליון עינים לנפילת משטר האיאתוללות. אולם, מצד שני הם פוחדים מן האפשרות, שמשטר זה ייפול תחת לחץ הרחוב, שכן גם במדינות ערב הרחוב מלא בהמוני אזרחים ממורמרים, עניים, מובטלים, בורים, חולים ומושפלים, המשתוקקים לעשות במדינותיהם את מה שעושים ההמונים באירן. גם במדינות ערב פועלים ארגוני ביטחון, דוגמת הבסיג' באירן – שתפקידם להגן על השלטון מפני זעם ההמונים, ושאכזריותם אינה פחותה מזו של מקבילם האירני. הרעיון שהרחוב יפיל את השלטון מעביר צמרמורת בגבם של שליטי ערב, שכן אילו הצליחו המפגינים האירנים להפיל את השלטון, הם היו נותנים דוגמה להמוני הערבים הנתונים במצב דומה במדינותיהם. הפחד הכפול הזה מפני שרידתו של שלטון האיאתוללות מצד אחד, ומפני האפשרות שהרחוב האירני יפיל את השלטון הזה מצד שני, הכניס את שליטי ערב ל"תענית דיבור" בכל מה שנוגע לאירועים באירן. עיתון בבחריין, שבכל זאת פרסם מאמר נגד דיכוי ההפגנות – נסגר, כדי לרצות את המשטר האירני.
|
|
אין קו לארה"ב [צילום: דובר צה"ל]
|
|
|
|
במצב העניינים הנוכחי בין נתניהו ואובמה – ממשלת ישראל אינה יכולה להופיע כזו שדוחפת את אמריקה לנקוט יד קשה כלפי האיראנים. אובמה רמז לכך בנאומו ביום שלישי השבוע, כשאמר כי הוא פועל על פי האינטרסים הבינלאומיים והביטחוניים של אמריקה בלבד, כלומר לא על פי רצונה של קבוצה איראנית זו או אחרת, ולא על פי האינטרסים – חשובים ככל שיהיו – של ישראל או של שליטי ערב. | |
|
|
|
ישראל עומדת בשבועיים האחרונים מול העולם במצב נפשי של "אמרנו לכם". אכזריותו של שלטון האיאתוללות כפי שנצפה בשידור חי, ממחישה לנו את אופיה האמיתי של הסכנה האירנית, שכן מי שמתאכזר כך לאזרחיו, לא יהסס להתאכזר גם לאזרחי מדינות אחרות. ישראל ניסתה לעורר את אירופה בעניין זה, אך מאמצים אלה לא נשאו את הפרי המקווה. המצב מול ארה"ב מורכב, שכן במצב העניינים הנוכחי בין נתניהו ואובמה – ממשלת ישראל אינה יכולה להופיע כזו שדוחפת את אמריקה לנקוט יד קשה כלפי האירנים. אובמה רמז לכך בנאומו ביום שלישי השבוע, כשאמר כי הוא פועל על-פי האינטרסים הבינלאומיים והביטחוניים של אמריקה בלבד, כלומר לא על-פי רצונה של קבוצה אירנית זו או אחרת, ולא על-פי האינטרסים – חשובים ככל שיהיו – של ישראל או של שליטי ערב. ומה צפוי בהמשך? בשלב הראשון צפוי כי אירן תחזור למצב שבו הייתה נתונה עד שהחלה מערכת הבחירות: הימצאות הנשיא אחמדינג'אד תחת השפעה ישירה וחזקה של ח'אמינאי, מיסוד צעדי הדיכוי כלפי אוכלוסיית הערים, הקפדה יתרה על לבושן של הנשים, פיקוח מסיבי על האינטרנט ועל הטלפונים הסלולריים ומאבק חסר פשרות בביטויים של חילוניוּת, כמו שיער ארוך אצל גברים, לבוש לא צנוע ואולי אף שימוש בצלחות ביתיות לקליטת שידורי לוויין. אלא שצעדי דיכוי אלה יגבירו את הזעם בקרב האוכלוסיה, יחזקו את השנאה כלפי השלטון ויביאו את הציבור למחאה חמורה יותר בסיבוב הבא, שאיש אינו יודע מתי יגיע ובאילו נסיבות. הדבר יכול לארוך כמה שנים, שבהן יתעצם התסכול, והוא עלול להגיע לידי פעולות חבלה, שאנשים יבצעו נגד תחנות משטרה ומשרדי ממשלה. בינתיים כבר נשמעו קולות הקוראים לפתוח בשביתה כללית, שתקשה על השלטון לייצב את המדינה, ואולי אף במרי אזרחי פסיבי, שימנע מהשלטון עילה להרוג אנשים ברחוב. קשה להעריך מתי ייפול שלטון האיאתוללות, במיוחד אם זה יצליח להתייצב תחת שלטון ח'אמינאי ואחמדינג'אד, אבל דבר אחד ברור: אף דיקטטורה אינה שורדת לאורך ימים. ברית-המועצות נפלה בלחץ פנימי, וגרמניה הנאצית נפלה בלחץ חיצוני. קוריאה הצפונית תקרוס גם היא, כאשר פחדו של העולם מפני כוחה הגרעיני והזעם לנוכח דיכוי אזרחיה בידי השלטון יגיעו לדרגה קריטית. שלטון האיאתוללות אינו שונה מכל דיקטטורה אחרת, וגם סופו ליפול.
|
|