יש שני סוגים של בדיחות: יש את הבדיחות המצחיקות, ויש את אלה שלא מצחיקות, שמלכתחילה לא נועדו להצחיק. על הבדיחות כאלה נהוג לומר: "אם זה לא היה על חשבוננו, גם אנחנו היינו צוחקים".
נשמע כמו בדיחה: שנה של ישיבה חשאית על המדוכה, והשורה התחתונה של ועדת שמגר היא:
"חילופי שבויים- לא בכל מחיר". בכותרת המשנה קראנו: "תמורת שבוי ישראלי חי, תסכים ישראל לשחרר מחבלים ספורים. תמורת שבויים מתים- רק גופות". (ידיעות-אחרונות, 23.6.09). המסמך שחיברה ועדת שמגר הוא הכלאה בין שני סוגי הבדיחה: המצחיקה על אמת, והלא מצחיקה. את החוטפים היא תצחיק, אותנו, ממש לא!
מתכנסים להם שלושה חכמים בראשות כבוד השופט בדימוס מאיר שמגר (פלוס האלוף במילואים עמוס ירון, והפרופסור לפילוסופיה אסא כשר) ומחברים מסמך שאמור להגביל את ראש הממשלה בטרם זה ישיב לדרישה הסחטנית של החוטפים. "תג מחיר", הם קוראים לזה. תג מחיר לחטיפה? את מי זה מחייב? את ההורים של החטוף?
תג מחיר בתחת שלהם- הם רוצים את הילד מיד, ואם בשביל זה צריך לשחרר אלפיים רוצחים ולהחזיר את עין-הוד לתושביו המקוריים, אין להם בעיה. אולי את הטרוריסטים? מה חושבים חכמינו- שאחרי שישמעו החוטפים על הקושי של ראש הממשלה לחרוג מהנייר הזה שחיברו, יגלו הבנה למצוקתו?
נניח שהטרוריסטים יצליחו בעתיד לחטוף חייל ממוצא אתיופי, ותמורת שחרורו יגישו דרישה זהה לעסקת שליט. מה יעשה ראש הממשלה? יסרב? אם ידחה את דרישת החוטפים, יהיו מי שיפרשו זאת במוצאו של החטוף. האם זה לא ברור?
תחשבו על זה שבעצרות למען שחרורו, מול מיקרופון פתוח, ישמע כל העולם את אחיו של החטוף זועק:
"אם החייל היה אשכנזי היו משחררים אותו. חייל שחור לא מגיע לו לראות אימא, אבא?" גם אם הטענה הזאת דוחה, רבים יאמצו אותה. זה מה שאנחנו צריכים?
תמיהתי מכוילת בעיקר לפילוסוף פרופסור אסא כשר. הוא היה צריך להבין שהמוסר הישראלי (לא היהודי) משמש את הטרוריסטים כמקלט בטוח מנחת זרועו של צה"ל. העובדה שהחלש מציב אולטימטום, למי שחזק ממנו פי מיליון, היא כל-כך אבסורדית, עד כי אי-אפשר להימלט מהמסקנה שמשהו דפוק כאן.
שמענו "לשעברים" שמגדירים חטיפת חייל כפיגוע אסטרטגי. יותר מאשר זו הצלחה של החוטפים, זהו כישלון שלנו. בקלות אפשר היה לשכנע את הטרוריסטים, שחטיפת חייל עלולה להתברר כטעות כל-כך איומה, עד כי לא יחזרו עליה לעולם. מה שצריך לעשות זה לשחק את המשחק על-פי הכללים שהם קבעו. גלעד שליט לא רואה אור יום? אין בעיה: כל הכלואים שהחמאס חפץ בשחרורם, יזכו לאותם התנאים להם זוכה החטוף שלנו. זה הכי מוסרי בעולם, ויהיה מאוד קל, לשווק את המוסר הזה בעולם.
המסמך שחיברה ועדת שמגר, עדיף שלא יוגש. דקה אחרי שיפורסם, ייקחו אותו החוטפים, ויעשו ממנו מערכונים. אין להם חומר יותר מצחיק מהקשיחות עם תאריך תפוגה של מנהיגינו, ומהניסיון הפתטי לארוז את חולשתנו בערכים של אי-הפקרת פצוע. הם יצחקו, ואנחנו נבכה...