גדעון לוי, אחד מבכירי העיתונאים בעיתון הארץ, עוסק במאמרו בעיתון (2.7.09) במצור על רצועת עזה ובהשלכותיו על האוכלוסיה הפלשתינית. עמדותיו של גדעון לוי ידועות וממאמריו אפשר להתרשם שהוא מייחס לעצמו יכולת ייחודית להבין את המציאות ולנבא בדיוק רב את העתיד. על-רקע זה ראוי לבחון את טענותיו והערכותיו אם הגיוניות הן ואם יש להן בסיס עובדתי.
גדעון לוי: "שנתיים מלאו לממשלת החמאס, והמצור על עזה נמשך במלוא עוזו ואכזריותו... בשבועות האחרונים קשה מאוד להשיג קפה בעזה. יש בנזין בזיל הזול (2.40 שקל לליטר), סולר מוזל עוד יותר (1.70 שקל), שזורמים ממצרים במנהרות, אבל אין קפה".
הערות: טענה מוזרה היא. אם המצור נמשך ב"מלוא עוזו ואכזריותו" הכיצד ייתכן שרצועת עזה מקבלת אספקת בנזין בכמויות גדולות כל כך עד כדי שמחירו כה נמוך? וגם אספקת מזון עוברת דרך המנהרות ברפיח (וגם במעבר רפיח), הגם שלעיתים קיים מחסור בחלקם. בין 500 ל-800 מנהרות פועלות בגבול רצועת עזה ומצרים ובהן עוברות סחורות (ובכללן נפט, גז, מוצרי מזון, חומרי בנייה ועוד) בהיקף של 650 מיליון דולר בשנה, כך על-פי מחקר פלשתיני שנערך בנושא זה. מצרים הסבירה בריש גלי, כי אינה מעוניינת לפתוח באופן רשמי את הגבול עם רצועת עזה מסיבות מדיניות כדי לטעון ש"הכיבוש הישראלי" עודנו נמשך ברצועת עזה למרות שלישראל אין כל נוכחות ברצועה מאז ההינתקות ב-2005. גדעון לוי בקי לוודאי בעובדות אלה, אך הוא בוחר להאשים אך ורק את ישראל, שהיא קורבן הטרור הפלשתיני, במצור על רצועת עזה ומשום מה אינו תובע ממצרים, בעלת בריתם של הפלשתינים, לפתוח באופן רשמי (ולא רק דה פקטו) את הגבול עם הרצועה.
גדעון לוי: "הניסוי ההמוני בבני אדם נחל כישלון חרוץ: שנתיים הן די זמן כדי לקבוע זאת. אף לא אחת ממטרות המצור לא הושגה, והנזק רק הולך ונערם, אולי לנצח".
הערות: הנחת היסוד של גדעון לוי, כפי שמצטייר מדבריו, היא שישראל חייבת לספק סחורות לרצועת עזה בכל תרחיש שהוא ואסור לה בשום פנים באופן לנקוט נגד אזור הנשפט על-ידי ממשלת אויב והאוסר נגדה מלחמה. רמת מוסריותו של גדעון לוי כל כך גבוהה שלא מן הנמנע שהיה תובע מצ'רצ'יל להעביר אספקה לתושבי ברלין במלחמת העולם השנייה בעת שלונדון הייתה נתונה למתקפת הבליץ'. ומדוע שהצבא האמריקני הנלחם בטאליבן ובאל-קאעידה לא יעביר סיוע למשפחות המוג'אהידון הנלחמים בו? גדעון לוי מתהדר בידיעה ש"אף אחת ממטרות המצור לא הושגה", כאילו הוא נכח בישיבה בה הוחלט על המצור וקיבל לידיו את סיכום הדיון בו הגדירו את מטרותיו. ומעבר לכך, גדעון לוי מתעלם מהעובדה, כי ממשלת חמאס, בין היתר תחת לחץ המצור הסכימה להפסקת אש לשישה חודשים ולאחר מבצע "עופרת יצוקה" קיבלה על עצמה דה פקטו הפסקת אש חד-צדדית.
גדעון לוי: "וושינגטון עסוקה בגורל מיגרון, ישראל בדודו טופז והעולם איבד עניין. אין פיגועים, אין ערבים: כשעזה לא יורה, היא מופקרת לגורלה. זה המסר שגם ישראל מעבירה לשכניה הכלואים: תשגרו קסאמים - נתעניין בכם; לא תשגרו - לא נתעניין".
הערות: הקו של גדעון לוי מעורר שאלות נוקבות. הוא מאשים את ישראל כמי שאחראית באופן בלעדי לטרור המופעל נגדה. ניתוח היגיון דבריו של גדעון לוי עשוי להביא למסקנה תמוהה. המצור, אליבא דגדעון לוי, הוא שורש הטרור הפלשתיני ועשויה להשתמע מכך, הבנה למניעים של הטרור הפלשתיני. גדעון רואה במצור "פשע אכזרי" שיש להסירו באופן מוחלט, אך ללא הפעלת כוח, הווה אומר: ללא טרור ושיגור טילים לעבר ישראל, לא ניתן להשיג את הקשב הבינלאומי ואת העניין שישראל צריכה לגלות ברצועת עזה ואת השינוי הנדרש במדיניותה. ראוי שגדעון לוי יבהיר למה התכוון בדבריו אלה והאם הוא רואה בטרור הפלשתיני בנסיבות המדיניות הנוכחיות גם היבטים חיוביים שעשויים לדרבן את ישראל להסיר את המצור?
גדעון לוי: "שילוב לא נדיר של איוולת ורשע הגיע לכדי אחת מהשגיאות הגורליות ביותר של ישראל. גם אם נניח להיבט המוסרי של המצור - לא אנושי, לא חוקי, נפשע - אי-אפשר עוד להתעלם מאיוולתו המדינית... המצור ביתר את העם הפלשתיני עוד יותר... תושבי השטחים, ערביי מזרח ירושלים וערביי ישראל, לפעמים בני משפחה אחת, הולכים ומתגבשים לכדי עממים נפרדים".
הערות: האומנם קיימת איוולת מדינית בהפרדה בין איו"ש לרצועת עזה? מאז ההפרדה הכפויה לאחר השתלטות חמאס בהפיכה צבאית עקובה מדם (יוני 2007) על רצועת עזה שקטה באופן יחסי הגדה המערבית תחת שלטון אבו מאזן, המבין כך נראה טוב יותר מגדעון לוי, את הסכנות הגלומות בחמאס. הפיצול מסייע לישראל לחזק את בריתה עם הכוחות הנחשבים מתונים במחנה הפלשתיני ולשלב עימם כוחות במאבק נגד חמאס וארגוני הטרור האחרים בתקווה שכוחות אלה יצליחו בעתיד לחזור לבסס את שלטונם בכל השטחים הפלשתינים. האם יש איוולת מדינית בחיזוק המתונים במחנה הפלשתיני על חשבון הגורמים האיסלאמיים הרדיקליים?
גדעון לוי: "עכשיו בא הביתור הבא, המטופש מכולם: זה שבין עזה לגדה. עוד ישראל מונעת כל קשר עם הגדה המערבית, וכבר היא מקוננת על העדר פרטנר פלשתיני אחד. עוד אנחנו מחזקים את שלטון החמאס, בזכות סבלות המצור ועוולות "עופרת יצוקה", וכבר אנחנו מקוננים על "חמאסטאן בעזה". ומה היה קורה אילו הייתה ישראל מסירה את המצור, מאפשרת את השיקום ומקרבת בין הגדה לרצועה? אסון גדול: סיכוי להתמתנות".
הערות: גדעון לוי מעריך בסבירות גבוהה, כי בהסרת המצור וביצירת חיבור בין איו"ש לרצועת עזה קיים "סיכוי להתמתנות" של חמאס. הוא מתעלם, מאמירות חוזרות ונשנות של בכירי חמאס השוללים את הלגיטימציה של שלטונו של אבו מאזן ומהתוכניות של חמאס להשתלט על איו"ש בדומה להשתלטות על רצועת עזה, כולל תוך הפעלת כוח. שני גורמים מונעים מחמאס את ביצוע תוכניתו: הרשות הפלשתינית באיו"ש המודעת היטב לתוכניות אלה ופועלת נמרצות לסכלן וישראל המוסיפה לפעול נגד תשתית חמאס ומנסה ככל האפשר את ייצוא המהפכה האיסלאמית מבית מדרשו של חמאס לאיו"ש. על מה מבסס גדעון לוי את "הסיכוי להתמתנות" של חמאס? האם לא שמע את נאומו האחרון של המנהיג ח'אלד משעל שדחה את נאומו הנשיא אובמה וחזר על מחויבותו לג'יהאד כדרך לשחרור פלשתין? האם הוא מקשיב לדבריהם של מנהיגי חמאס המוסיפים לצדד ולהתהדר בדרך הטרור? האם הוא אינו מודע למערכת החינוך ברצועת עזה המחנכת דור אחר דור על ברכי הגי'האד נגד הכופרים בכלל והיהודים בפרט? האם לא הגיעה לאוזניו של גדעון לוי העובדה הידועה ברבים, כי חמאס מעניק חסות לשלוחות אל-קאעידה הפועלות ברצועת עזה? מדוע גדעון לוי סותם ואינו מפרט את הנימוקים עליהם הוא מבסס את הערכתו בדבר "סיכוי להתמתנות"?
גדעון לוי: "המצור - לא אנושי, לא חוקי ונפשע... הניחו, אם כן, להיבט המוסרי, אין לו שום קונה בישראל. אבל מה על התבונה? מה יוצא לישראל מהמצור, זולת ההנאה מסבלות האחר ועוד שלב בהתפוררותו?".
הערות: גדעון לוי פוסק בנחרצות וקובע, כי בישראל - היא סדום - אין ולו צדיק אחד. לא רק זו, שמדיניותה של ישראל אין לה תכלית אלא "לגרום סבל" לאחר ולחוש "הנאה" מסבל זה. ראוי היה שגדעון לוי לא היה כותב דברים חמורים אלה, לא רק משום שאינם נכונים. גם אם לא התכוון למה שכתב, דבריו עלולים לשמש בתעמולה אנטישמית נגד ישראל.
