בפירושו לפרשת בלק, מבאר רש"י ומלגלג על הנביא ועושה הניסים בלק, אשר איים על אתונו הסוררת ואמר לה [במדבר כ"ב פסוק כ"ט]:
"... לו יש חרב בידי, כי עתה הרגתיך".
ורש"י אומר:
"... גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים, זה הולך להרוג אומה שלמה בפיו, ולאתון זו צריך כלי זיין".
כמו שתגיד היום ל"טלפאת":
"מה לך כי תתעסק בכיפוף כפיות ועצירת שעונים, אם אמת בפיך, לך ובחר כרטיסי לוטו".
במופע ה"טלפאתיה" של האמן ניב הדר, בו נכחתי, הוא שיכנע כמה סכלים בקהל (הרוב, כמובן) כי יש לו כוחות נסתרים והוא לא רק "כופף" כפיות, אלא גם "קרא מחשבות". לא לפני ששמע הודאות ביכולותיו העל-חושיות, גילה את סודותיו והסביר פרט לפרט את פעלוליו, המושתתים כולם על מדע, היגיון, זריזות ידיים ואחיזת עיניים.
הדברים מתקשרים עם קטע המובא במאמרו של א' ש' הרשברג באתר "דעת" בשם "תנועת ההתגיירות הגדולה בתקופת הבית השני" - ולהלן ציטוט בענייננו:
"...אריסטו צייר גם את ההסתפקות הגדולה והמפליאה של היהודי הזה באכילה ובשתייה. הטיפוס של היהודי ההלני הזה המקבל מעט והמשפיע הרבה הוא סמל דמות היהודים ההלנים בכלל. וכן סיפר (שם, שם) היקטיאוס מאבדרה, בן דורו של אלכסנדר מוקדון, בדבר יהודי אחד ושמו משולם שנמצא בחברת הרוכבים היהודים שהורו את הדרך למקדונים והוא איש גיבור חיל עולה על כל ההלנים והברברים במלאכת הירייה בקשת; כאשר עמדה החבורה מלכת, בפחדה מדברי הרואה שנבא לה רעה על-פי סימני מעוף ציפור אחת, משך משולם בקשתו ויהרוג את הציפור וילעג לרואה באמרו: אם הייתה רוח נבואה בציפור הזאת, למה זה לא ידעה את אשר יקרה מחציו של משולם היהודי? היהודי ההלני השתמש אפוא בכל מקרה ומקרה לקעקע את ביצת האליליות ולהשריש במקומה את יסודי דת היהדות. גם שאול הטרסי, שליח הדת הנוצרית, מעיד, כי בלב כל יהודי חיה הכרה עצמית של מורה דרך החיים".
מה נובע מכל הציטוטים לעיל?
מה, באמת, הוא המשותף לרש"י שלגלג על "ראיית הנולד" של בלק וערער על תכונותיו המאגיות, לקוסם ניב הדר (שהוא, אגב, חובש כיפה), וליהודי משולם שקלקל למאמינים בתכונותיה המאגיות של הציפור את השורה?
ההתרחקות מן הנס, ההימנעות מאמונות טפלות, ההיבדלות מהמיסטיקה. לא במקרה דווקא היהודי משולם שהיה סמל לאמונה היהודית - ביטל במחי חץ הקולע למטרה את העבודה הזרה של הגויים בלכתם אחר "ציפור פלא" בעלת תכונות מיסטיות המכתיבה להם את דרכם.
