כל אמצעי התקשורת מרבים לפרסם ראיונות, תגובות ומאמרים של כל אלה הקרויים מומחים, פרשנים, עיתונאים ופוליטיקאים, המזינים את ההמונים בתחזיות, בהערכות ובנבואות, על אשר עומד לקרות בארץ, באזור ובעולם, בתחומים מדיניים, ביטחוניים ואחרים. סיכום של האירועים החשובים והדרמטיים בשנים האחרונות מוכיח, כי אף אחד מכל המומחים והפרשנים הללו, לא חזו את אשר קרה באמת. ההיסטוריון האמריקני המפורסם פוקויאמה כתב בזמנו במחקרו כי הגיע "קץ ההיסטוריה", הנשיא האמריקני לשעבר ג'ורג' בוש קבע כי החלה תקופת "סדר עולמי חדש", ואילו שמעון פרס, אמר בזמנו: הגענו ל"מזרח תיכון חדש". כל הנבואות האלה התבדו לחלוטין.
ההיסטוריה חוזרת על עצמה, אל סדר עולמי ישן של איבות היסטוריות, שנאות גזעיות, מלחמות עדתיות ולאומניות. האנטישמיות, הניאו-פשיזם, שנאת הזרים, הפשיזם האדום, כל אלה צוברים עוצמה וחוזרים למרכז הבמה. האיסלאם הקיצוני הולך וגובר ברוב ארצות ערב, שעדיין מקימות שלטון חילוני עם אוריינטציה מערבית. במקום תהליכי איחוד ופיוס, מתגברים תהליכי פירוד ושנאה.
מה המסקנה? המסקנה היא כי אין לייחס חשיבות קובעת לכל אותם מומחים אמיתיים או מדומים. כי אין לקבל החלטות לאומיות אך ורק על-פי תחזיות ונבואות של אותם מומחים ופרשנים שכמעט תמיד טעו. כי אין להתרשם מכותרות העיתונים ומסקנות של מומחים אלה אשר פנקס הקבלות שלהם גדוש בכשלונות.
גם במציאות שלנו, ביחסים עם הפלשתינים והערבים מתקיים אותו מצב חמור. ככל שתהליך השלום, מצד אחד "מתקדם" ומצד שני מסתבך, מתרבים והולכים המומחים והפרשנים, המנבאים את התהליכים והאירועים הצפויים. אם לא נמהר להסכם עם סוריה והפלשתינים, תפרוץ מלחמה. באם תפרוץ מלחמה, אין ערך לשטחים. אם כן נחתום על הסכם ונסיגה מהשטחים ומהגולן, צפויים ימים ורודים של עושר ואושר של אחרית הימים. מומחים אלה יודעים לספר על הטקטיקה והאסטרטגיה העוברת במוחם של המנהיגים הערבים. מומחים אלה מזינים את התקשורת שמשלה ומטעה את הציבור. כולם חיים באשליות שבכל פעם הופכות לאכזבות קשות. הם מסתמכים על רמזים, סימנים, אמירות, לחישות, היכרויות ושיחות חשאיות. הם מפרשים, מתנבאים ומשטים בכולנו. עיסוקם קשור לנבואות, ללא שום קשר לעובדות ולתוצאות. העבר וההווה הוכיחו זאת.
מהלך השלום של הממשלה מבוסס על הערכות תקוות והימור על התוצאות הצפויות. הימור זה מתבסס על תחזיות ונבואות של המומחים, החזאים והמתנבאים למיניהם, האמורים להיות הביטחונות לחוסר הוודאות. מאז אוסלו ועד ההינתקות נכשלו כל המומחים וכל המנהיגים, לאור התוצאות.
גם הציבור וגם הממשלה, נתונים במצב של חוסר ודאות, למרות המדיניות אותה הממשלה מנסה לממש כלפי הערבים, בהפגינה כביכול החלטיות וודאות לגבי צדקת דרכה. כדי לנסות להבטיח אמון במדיניותה, נעזרת היא במומחים - אנשי ביטחון, דיפלומטים ועיתונאים - על-מנת ליצור תחושה שיודעים הם את אשר יקרה במהלך ההיסטוריה של השנים הקרובות.
כשם שבעולם נכשלו כל המומחים, כך גם צריך להתייחס ולהסתייג מהתאוריות, מהנבואות ומההערכות של הפרשנים המומחים בקרבנו. אמר כבר בזמנו בן-גוריון:
"כל המומחים הם מומחים למה שהיה ולא למה שיהיה". המומחים והפרשנים נערצים לפני האירועים, אך נשכחים לאחריהם.
