מיידוף יהיה ככל הנראה היחיד בארה"ב במפולת הזו שישלם במאסר ממושך על הונאת פירמידה משום שהוא עשה אותה לבד, בממדים מפלצתיים יחסית לאדם יחיד ובשיטה המקורית.
מהי בעצם תרמית פירמידה/פונזי? בתרמית זו נמכר נכס או נלקחת התחייבות, שאין מאחוריהם שום ערך אמיתי או יכולת החזרה אמיתית לבד מהאפשרות לגלגל את הנכס הלאה למישהו שישלם יותר. באופן זה מכר מיידוף תעודות השתתפות ב"קרן נאמנות" שלו, שהתשואה הגבוהה שלה ניתנה על-ידי כך שבכל עת כמות הרוכשים של תעודות השתתפות נוספות גדלה, ומכספי המשתתפים החדשים שולמו ה"רווחים" של המשתתפים שפדו את הקרן. המשבר הכלכלי הכריח אותו לחשוף את התרמית, משום שהבהלה גרמה למשתתפים רבים מדי לבקש לפדות את הקרן שלהם, ולא היה למי לגלגל את הקרן הלאה.
אזרחים רבים בארצות הברית עסקו בתרמית מסוג דומה על בסיס כמעט יומי. בחסות שיטת המשכנתאות שהונהגה החל מתקופת ממשלו של הנשיא ביל קלינטון, מאות אלפי אנשים רכשו דירות ולקחו משכנתאות מתוך ידיעה ברורה כי אינם יכולים לשלם את המשכנתה. האבסורד הוא שבשל השיטה הנ"ל גם לבנקים למשכנתאות לא היה אכפת. השיטה עבדה רק כל זמן שמחירי הדירות היו בעלייה מתמדת, משום שבאופן זה, כאשר הגיע מועד תשלום המשכנתה היה בעל הדירה לוקח משכנתה חדשה על בסיס הערך הגבוה יותר של הדירה, מסלק את המשכנתה הישנה, ומתחיל מחדש עם משכנתה חדשה, שגם אותה קיווה להחליף באחרת בבוא העת. ברגע שמחירי הדירות החלו לרדת, לא ניתן היה יותר לגלגל את המשכנתאות וכולן הפכו לחסרות ערך. כך נוצר משבר הסב-פריים.
אך זו לא הייתה הפירמידה היחידה בפרשה הזו. גם הבנקים למשכנתאות עסקו בפירמידה. הם לקחו את המשכנתאות הללו, שכפי שאמרתי קודם מבחינה כלכלית היו חסרות ערך, ואיגדו אותן לאגרות חוב מגובות משכנתאות. את אגרות החוב הללו הם מכרו למוסדות פיננסיים אחרים. הללו בתורם איגדו אוסף של אגרות חוב כאלה באגרות חוב אחרות וגם מכרו אותן הלאה, וכך הלאה בפירמידה. בשיטה הזו היו שני אלמנטים של הונאה. האחד, פירמידה רגילה - כל אחד קנה רק כדי לאגד בחבילה חדשה ולמכור הלאה. השני - הסיבוך של החבילות שנוצרו הקשתה על בדיקת השווי האמיתי שלהן וכך הם יכלו ליצור את האשליה שהאיגוד של אגרות חוב רבות מספק ביזור ומקטין את הסיכון, דבר שהתבטא בדירוג הגבוה שקיבלו אותן אגרות חוב שהיה כמובן שקרי. אלא שברגע שמחירי הדירות נפלו, ונפלו כל המשכנתאות, נפלו יחד איתן כל אגרות החוב הללו, והייתה סכנה כי בנקים גדולים יפלו באפקט דומינו ויביאו לקריסת כל המערכת הכלכלית.
