אהרן ברק ושלטון הבג"צ

דבריו המקוממים של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, שנאמרו לאחרונה, סיפקו את ההוכחה הסופית להצדקת הביקורת הנפוצה נגד הבג"צ, שהחלטותיו במקרים רבים, נגועות ומעוגנות בהטיות ובדעות האישיות של שופטיו ולא כביכול אך ורק על בסיס של מתמטיקה משפטית מדעית כאליבי וככִּיסוי. בעיני חלק מהפוליטיקאים ומעצבי דעת הקהל, מקרב העיתונאים ואנשי האקדמיה, הבג"צ הוא מוסד שמרחפת מעליו קדושה אלוהית אבסולוטית של אובייקטיביות מדעית כביכול. כמעט כל נושא ועניין הנתון לסמכותם של השרים, הממשלה והכנסת אינו מוכרע על ידם, בתוקף תפקידם, סמכותם ואחריותם, אלא רק לאחר הצנזורה וההסכמה של הבג"צ. מציאות זו מפקיעה בפועל את הדמוקרטיה מנציגיה הנבחרים. ההילה המשפטית אינה יכולה להיות תחליף לסמכות השלטונית. הגיעה השעה לומר שהמשפטנים בכלל ושופטי הבג"צ בפרט הם בני אדם עם חולשות, הטיות ודעות כמו כל שאר הבריות. הם אינם מתחומי המתמטיקה, הפיסיקה, המדעים המדויקים וחוקי הטבע. על כן, החלטותיהם המשפטיות נגועות ומושפעות מהתקשורת, מדעת הקהל, מהאווירה הסביבתית ומנטיות אישיות בהתייחס לאירוע ולתקופה. כמעט על כל החלטה והרשעה של שופט אחד מוצגת דעה והרשעה אחרת. הכל נתון לפרשנות אישית של השופט המפרש. הבג"צ אינו מדע מדויק, ועל כן צריך להתייחס אליו בהתאם. שנים רבות כיהנתי כנציג ציבור בבית הדין לעבודה. שנות ניסיון והתרשמות ישירה מבפנים ממערכת המשפט, שממנה למדתי כי הכל נתון לפרשנות אישית ואנושית של השופט, כאשר החוק עצמו איננו תורה מתמטית אבסולוטית של קדושה שאין אחרת ממנה.