ניתוק מים לדרוזים - הצהרת כוונות להשמדה המונית

ניתוק המים בכוונה תחילה למטרות הפעלת לחץ וענישה המונית יש בו הצהרת כוונות להשמדה המונית. ב-12 באוקטובר 680 לספירה היה הניסיון הראשון להשמדה המונית על-ידי ניתוק אספקת המים ובמיוחד מי השתייה. זה היה בעירק בעיר כרבלאא, כשכוחותיו של הח'ליף הסוני, יזיד בן מועאוויה האמווי, ניתקו את אספקת המים לכוחותיו של אלחוסין בן עלי, האימאם השיעי הראשון. בעקבות ניתוק אספקת המים, אנשיו של אלחוסין התייאשו ונשברו בשל הצמאון, שלף אלחוסין בן עלי את תינוקו, הניפו אל-על והתחנן בפני הכוחות הסונים לתת מים לתינוק, ואז חץ נורה לכיוון התינוק והרגו. אירוע זה הביא לסיומה של מערכת כרבללא ולזכרה הוקם יום עשורא, שבו השיעים מענים ומכים את עצמם בשלשלאות ברזל כאות הזדהות עם כאבי כוחותיו של אלחוסין בן עלי. המתה המונית יכולה להיעשות על-ידי מלחמה, מחלה, רעידת אדמה וגם על-ידי הפסקת מי שתייה לאורך זמן. ניתוק אספקת המים לבתי האזרחים הדרוזים בימי חום קיצי לוהט מטרתו למנוע מי שתייה מתינוקות, מנשים הרות, מילדים, מחולים ומקשישים. יש במעשה זה הצהרת כוונות ל"השמדת עם". יש בו מטרה לייבש את האנשים עד מוות, להמית את האנשים לאט ובטוח מצמאון, מטינופת ומצחנה. אין לי הסבר אחר. העינוי מהפסקת זרימת המים בכוונה תחילה וללא הודעה מוקדמת לבתי התושבים הוא הרבה יותר קשה וכואב מהעינוי שהיה במחנות ההשמדה בגרמניה. במחנות ההשמדה ידעו שבגלל היותם יהודים הנאצים מענים אותם. שם לא היה ניתן לבטל את העינוי בעבור חופן דולרים. כאן אנחנו לא יודעים את הסיבה לעינוי שלנו. אולי בגלל שאנחנו כל-כך נאמנים למדינה מענים אותנו? או בגלל שאנחנו לא שייכים לדת משה מענים אותנו? קשה לנו לדעת, אך כאן המקום המתאים לצטט את כבוד השופט ברנזון כשאמר: "כשגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו קרבנות היינו לאומות העולם שבתוכן ישבנו ובכל הדורות טעמנו את הטעם המר של רדיפות, נגישות והפליות רק בגלל היותנו יהודים".... מלומדי ניסיון מר ואומלל זה, שחדר עמוק להכרתנו ולתודעתנו הלאומית והאנושית, ניתן לצפות שלא נלך בדרכים הנלוזות של הגויים, ובהתחדש עצמאותנו במדינת ישראל עלינו להיזהר ולהישמר מכל צל של הפליה ומנהג של איפה ואיפה כלפי כל אדם לא-יהודי שומר חוק הנמצא אתנו ורוצה לחיות עמנו בדרכו שלו, לפי דתו ואמונתו. שנאת זרים קללה כפולה בה: היא משחיתה את צלם אלוהים של השונא וממיטה רעה של השנוא על לא אוון בכפו. עלינו לגלות יחס אנושי וסובלני כלפי כל מי שנברא בצלם ולקיים את הכלל הגדול של שוויון בין כל בני האדם בזכויות ובחובות". [בג"צ 72/392 ברגר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז חיפה, פ"ד כז(2) 764, 771] מצד אחד, דבריו המלומדים של כבוד השופט ברנזון מוכיחים מעל כל ספק שיש "שופטים בירושלים", אך מצד שני יושבת בירושלים לצד בית המשפט העליון ממשלה אכזרית ודורסנית המנוהלת על-ידי אנשים אטומים, קהי חושים. תקציב "שרי השום-כלום" המוסריים (לטענתם, אוכלי חינם לטענתי) יכול לפתור את בעיית הדרוזים בישראל. התקציב שמונעים מהדרוזים הולך לממן את "שרי השום-כלום" המוסריים. אתם רואים איזה בזיון וחוסר הגינות קיים כאן... אין בושה! ממשלה שמאבדת את הבושה שלה מסוגלת לעשות כל דבר.

היה לי הכבוד להיות תלמידם של ד"ר צבי שולנדר (מנהל ציבורי מכללת ספיר) וד"ר דניאל אדם (המכון הישראלי לדמוקרטיה). אצל הראשון למדתי מנהל ציבורי ואצל השני למדתי ממשל ופוליטיקה. מד"ר שולנדר למדתי את שם החיבה של שר האוצר לשעבר וראש הממשלה להיום "ביביהו". בתפיסת עולמו הכלכלית/חברתית של ביביהו מאז היותו שר אוצר אצל אריק שרון, אין מקום לעניים, אין מקום לנכים ולמוגבלים, ואין מקום לקשישים ולחולים. זוכרים את הגזירות שלו אז? והיום הוכח שגם אין מקום למי שאינו משתייך לדת משה. אדם שנולד עם סיגר משובח בפה, שמעולם לא נסע בתחבורה ציבורית, שכח מתי כף רגלו דרכה במכולת בכדי לקנות חמאה, לחם וחלב, מעולם לא הרגיש מחסור, הוא לעולם לא יבין אותנו. הוא לא שייך לנו. הוא בעולם אחר, הוא רגיל כל חייו להסתובב בחברת העשירים עם הסיגרים היקרים. מתגורר בסוויטות יוקרתיות, מחזיק שלושה בתים "על חשבוננו" בעלויות דמיוניות, אוכל במסעדות יוקרה ושכח מתי לאחרונה הוא שילם על סעודה. למה שיקשיב למצוקות שלנו? לידו מסתובבים עשירי "מדינת תל אביב", אלו שביכולתם לתרום הרבה כספים, לקנות שלטון בכסף. לאלה הוא "חייב" לדאוג להוריד להם את מס ההכנסה. חוק ההסדרים כפי שהוגש בהתחלה מוכיח את הדברים. לקחת מאיתנו את הפרוטות האחרונות ולמסור אותן לעשירי מדינת תל אביב. אגב, במדינת תל אביב יש מאגר עצום של קולות. טומי לפיד ז"ל הבין את זאת קודם (זכה ב-15 חברי כנסת) ועכשיו ביביהו מבין זאת. כדאי לו להשקיע שם כי תהיה לו תמורה. אי-תשלום משכורות לעובדי המועצות המקומיות משך חודשים רבים הוא עוד הצהרת כוונות ל"השמדה המונית". אנשים חסרי כל הגיעו עד פת לחם, חייבים כספים מפה ועד להודעה חדשה, מתביישים מהילדים שלהם, הפכו לקבצני נדבות, עדיף להם למות ולא להרגיש את הבושה והחיסרון. אנשים אלה נפלטו בעל-כורחם מתוך החברה. זה נקרא מוות איטי ובטוח. מה פשעם של אנשים אלה? למרות המצב הקשה ממנו הם סובלים, הם ממשיכים לעבוד ולשרת את הציבור. בהתחלה, משרד הפנים התנה את תשלום המשכורות ביישום תוכנית ההבראה, ואף הצמיד חשב מלווה מטעמו בכדי לפקח על יישומה. כל המועצות יישמו את תוכנית ההבראה המוכתבת של משרד הפנים, אך משרד הפנים כהרגלו הסתלק מהבטחותיו ולא העביר משכורות לעובדים. על הממשלה להכין תוכנית הבראה ולא להטיל הכנתה על הרשויות. הממשלה אחראית כלפי האזרח. אזרחי המגזר הדרוזי ברובם משלמים מיסים עירוניים ומיסים ממשלתיים, ברובם משרתים שירות חובה בצה"ל, הם זכאים לקבל שירותים כמו שמקבלים אותו במעלות, בכרמיאל, ביוקנעם ובנשר. הממשלה חייבת להבטיח שירותים אלה. המחדל הוא של הממשלה ולא שלנו. הזכויות מגיעות לנו בדין ואנחנו תובעים אותן.

הפילוסוף ההנדי "אושו" כתב בספרו אומץ לב: "היטלר (יימח שמו וזכרו) אמר בכדי לשלוט בעם צריך להפחיד אותו, להרעיב אותו על-מנת להשאירו קשור ותלוי בחסדי הממשל". אנחנו בודקים מה קורה לנו ומגלים שדבריו של "יימח שמו" מתאימים למדיניות הממשלה נגדנו. בבסיס מדיניות הממשלה מעוגן דבר חשוב והוא: לא לאפשר, ולמנוע, עצמאות כלכלית ועצמאות חינוכית מהמיעוטים. להעמיק את הבורות, את העוני ואת הפחד בקרב המיעוטים וכך יהיה קל לשלוט בהם. זאת המדיניות הקיימת כ-61 שנים נגד המיעוטים בישראל. לנו אין בעיה עם המדינה, היא שלנו, אין לנו בעיה עם העם היהודי, שבחלקו הגדול מזדהה איתנו. אנחנו לא תובעים מילימטר אחד מירושלים, לא רוצים להקים מדינה במקום ו/או על יד ישראל. בעייתנו היא מדיניות הממשלות האטומות של ישראל. אין יותר מתאים מאשר לסיים מאמר זה בדברי כבוד השופט מישאל חשין: "טענת הפליה לעולם נשמע לה, והיא בתשתית התשתיות. עקרון ההפליה יסודו בצורך עמוק הטבוע בנו, בכל אחד מאתנו - שמא נאמר ביצר ובצורך שבאדם: באדם, אבל לא רק בו - כי לא יפלו אותנו לרעה, כי נזכה לשוויון, מאלוה ממעל ולמיצער מן האדם... הפליה (אמיתית או מדומה) מוליכה אל תחושה-של-קיפוח ותסכול, תחושת קיפוח ותסכול מישירים אל קנאה. ובבוא קנאה תאבד תבונה... נכונים אנו לשאת בעול ובסבל ובמצוקה אם נדע כי גם זולתנו - השווה לנו - כמותנו ועימנו; אך נתקומם ולא נשלים במקום בו יקבל זולתנו - השווה לנו - את שאנו לא נקבל". [בג"צ 1703/92 ק.א.ל קווי אויר למטען נ' ראש הממשלה (טרם פורסם)].