הנה הנה, מוסר לאחר שבע שנות קלון, המשא אותו נשא מר דרעי על כתפיו, וכבר הוא ממהר להודיע, כי הוא עומד לחזור לזירה הציבורית-פוליטית.
אך מאחר שאינו מוכן להודות בעבירות בהן הואשם, ובוודאי שלא בתקופת הקלון, הוא ממהר לומר, כי הוא ימתין קמעה, כאילו לא קיים קשר בין סיום תקופת הקלון להחלטתו לחזור לפוליטיקה - הוכחה נוספת למי שהיה זקוק לה, עד כמה רחוק מר דרעי מלהפנים את שאירע לו.
מר דרעי אמור לפרנס את משפחתו ולהשתקם, אך בשום פנים ואופן אין לאפשר את חזרתו לכל תפקיד, אשר ממומן מכספי הציבור, שלא לדבר על חזרה לבית המחוקקים של מדינת ישראל.
יהיה זה מעבר בלתי נסלח באם אות הקלון אשר יוסר ממר דרעי, יעבור אל החברה הישראלית, אשר תתיר לעבריין לשעבר לקחת חלק בעשייה תחיקתית במדינה.
לאחרונה אנו עדים לניסיון לטהר את החברה הישראלית מן הניוון המוסרי אליה הידרדרה ולהחיל עונשים כבדים (יחסית לאלה אשר הכרנו בעבר) על-מנת להרתיע ולהפנים ערכים שונים מאלה אשר הורגלנו אליהם בשנים האחרונות.
יש לקוות כי הכנסת תידרש לעניין, ותקבע קריטריונים שונים לחלוטין המגבילים כניסת חברי כנסת אשר דבק בהם ולו רבב של התנהלות בלתי ראויה.
אם מצד אחד יחמיר בית המשפט את עונשיו, ומצד שני יוכל כל עבריין לחזור אל מוקדי הכוח במדינה לאחר הסרת קלונו, נוכל בעוד מספר שנים לחזור ולראות בין קובעי איכות חיינו כאן, קבוצה לא קטנה של אנשים אשר הישר מן הכלא יעברו אל הכנסת. האם זו התמונה הקבוצתית אותה אנו מייחלים לראות?