העובדות: חשד להטעיה לכאורה
|
|
"שוברים שתיקה", אשר מציגה לעיני כל את סיומת אתרה באינטרנט בקוד ORG, נוסדה כחברה פרטית ביום 08.07.2004 ומחזיק במספר חברה: 513564724. החברה הפרטית, כוללת 7 בעלי מניות, ושני דירקטורים, ומשרדיה ממוקמים ברחוב בית"ר 44/4 בעיר ירושלים. באתר האינטרנט הנוכחי של החברה הפרטית, נכתב כי "שוברים שתיקה" הינו "ארגון של חיילים משוחררים האוספים עדויות של חיילים אשר שירתו ביחידות צה"ל השונות במהלך האינתיפאדה השנייה". אלא שעיון מעמיק יותר בעובדות, מעלה מצג חמור אף יותר. באתר האינטרנט הקודם של החברה "שוברים שתיקה", אנשיה לא הסתפקו בהצגתם אך כ"ארגון", אלא גדול מכך: כ"ארגון ללא מטרות רווח". וכך הם כתבו באתר הבית שלהם באנגלית, בעוד שהם מסבירים את הצורך החיוני בגיוס תרומות: "We are an N.P.O company registered in Israel and our activities require many resources. All of our activities are possible with the help of foundations and private donations". "More and more discharged soldiers wish to break the silence and are approaching us in their attempt to do so. We intend to reach them all. Our ability to do so is contingent upon our financial abilities. We therefore ask for your assistance in funding our activity". ראוי כי נבהיר: ראשי התיבות N.P.O, משמעותן - Non-profit Organization, היינו, "ארגון ללא מטרות רווח", והתוספת של המילה "company" בסופה, אין בה, לכאורה, כדי לשנות את המצג כאילו המדובר בגוף כאמור. הנה כי כן, ברי הוא, כי הניסיון להציג את אנשי שוברי שתיקה כ"ארגון", או כ"ארגון ללא מטרות רווח" (כבעבר), מעלה שאלות נוקבות אשר על הארגון יהא להבהיר, ועשוי להימצא בסתירה פנימית –חריפה- לייעודם האמיתי כחברה עסקית, בעוד שזה יקנה להם, תוך הטעיה חמורה, ארשת של עמותה פעילה בישראל. הדבר זוכה למשנה תוקף, לאור פעילותם האינטנסיבית לגיוס תרומות, גם מחוץ לישראל, בין היתר, באמצעות אתר הבית באינטרנט, אשר מפרסם כיצד ניתן לבצע העברה בנקאית ולהעביר תרומות לחשבונם בבנק הפועלים, סניף ארלוזורוב (608), מספר חשבון: 340219.
|
חסרון העמותה, יתרון החברה
|
|
בפועל, "שוברי שתיקה" אינם חייבים שקיפות, גם לא דין וחשבון לציבור הרחב. על-פי החוק, הם לרוב אדונים לעצמם. עיון בחוק העמותות, תש"ם-1980, מצביע אולי טוב מכל, על כוונתו של המחוקק להגביל ולפקח על פעילותה של עמותה רשומה, מתוך הבנת ייעודה האמיתי. כך לדוגמה, בשונה מחברה פרטית כ"שוברי שתיקה בע"מ", הרי שעל-פי סעיף 19 לחוק העמותות, מתחייבת כל עמותה להקים במסגרתה - גם וועדת ביקורת, בנוסף לאסיפה הכללית. במסגרת זו, תפקידה של הוועדה, הינו, בין היתר, לבדוק את תקינות פעילות העמותה ומוסדותיה, לעקוב אחר ביצוע החלטות האסיפה הכללית והוועד, ולהציע דרכים לתיקון ליקויים בניהול העמותה. בשוברים שתיקה, יש להניח, מנגנונים כגון דא, אינם קיימים, וכספי התרומות מנוהלים על-ידי הדירקטורים ובעלי המניות, אשר עשויים, אך לכאורה, לעשות בהם כרצונם. זאת ועוד. על-פי סעיף 36א לחוק העמותות, כל עמותה מתחייבת לציין בדוח השנתי שתגיש, האם קיבלה תרומה מישויות זרות ומדינתיות (בהתאם לתנאי הסעיף). חובה זו – אינה מוטלת על חברה פרטית. במסגרת זו, נדרשת העמותה לציין גם זהות נותן התרומה, סכום התרומה, מטרתה, ייעודה, ותנאיה. גם את זאת, מותירים שוברי השתיקה בע"מ – בשתיקה מוחלטת. יתרה מכך, החוק מטיל על העמותה את החובה לפרסם את המידע אודות קבלת התרומות באתר האינטרנט שלה, ובאין כזה – נדרש כי יפורסם המידע כולו באתר משרד המשפטים. על-פי סעיף 36 לחוק, אף מתחייב וועד העמותה, להכין אחת לשנה, מאזן ודין וחשבון של כל הכנסות העמותה והוצאותיה, אשר נדרש להיות מוגש לרשם. חובה דומה קיימת בהגשת דוח מילולי פעם בשנה, והכל בהתאם לסעיף 37א. בעוד שחברה פרטית אינה חייבת לרוב אלא לעצמה ואנשיה, הרי שעמותה, נדרשת להגיש מסמכים רבים לרשם, ולהציגם פתוחים לעין הציבור, לכל דורש. על-פי סעיף 40, הרשם אף רשאי, גם מיוזמתו – למנות חוקר שיחקור את דרך ניהול העמותה ותפקודה בהתאם לחוק. בשוברים שתיקה, המציגים עצמם כ"ארגון", אין כל חובה כאמור. הנה כי כן, הצגתה של החברה המוגבלת "שוברים שתיקה" – כ"ארגון" - עשויה לזרוע בעיני רבים את התחושה כאילו המדובר בעמותה ישראלית, העונה לחובות והזכויות המוקנות לה בחוק. יש אפוא לדרוש מבעלי המניות והדירקטורים לשנות בזאת את ההגדרה במסגרת אתרם הרשמי, ולהדגיש את היותם חברה פרטית, בעלת אינטרסים כלכליים מובהקים, כמוצג בסעיף 11 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. גם כך, וגם אחרת, ראוי לאנשי "שוברים שתיקה" להבהיר עמדתם היטב. במקביל, נראה כי על המדינה להקדים ולבדוק את הנושא, גם באמצעות רשויות מס הכנסה. דרישה זו מתחזקת, גם לאור העובדה כי שוברי שתיקה בע"מ, הציגו עצמם, עד לא מכבר, כ"ארגון ללא מטרות רווח", דבר העשוי ליצור בעיני רבים, ביניהם אף תורמים זרים, את התחושה כאילו אין המדובר בגוף כלכלי במהותו.
|
עדויות מפוקפקות ולעניין עצם העדויות. דמוקרטיה, מטבעה, צריכה לעודד קיומם של גופי ביקורת בלתי תלויים, בעיקר כאשר עסקינן בדיון והגנה על זכויות אדם. אלא שגם כאן, ראוי לה לביקורת שתהא בעלת ערך מוסף. נראה אפוא, כי העדויות המוצגות על-ידי החברה הפרטית, "שומרי שתיקה בע"מ", אינה מיישמת את הרציונאל בשמה היא יוצאת, אינה מאפשרת כל קיומה של בדיקה יסודית, ומכאן – שאין לה אלא לפגוע בחיילי צה"ל, בשמם ופועלם להגנת ביטחון ישראל. האשמות הרבות, וכך והעדויות נטולות הפנים, השם והמקום, אינם בשלב זה, אלא דברי לשון הרע. משל למה הדבר דומה: להאשמת בעלי מניות החברה "שומרי שתיקה בע"מ", כ"מרגלים" חלילה, או "משתפי פעולה עם האויב". ברי הוא לכל, כי ללא הוכחות ממשיות, דברים אלו יוותרו בגדר האשמות שווא שאין להם בסיס, ואלה – כמוהם כעדויות החיילים האנונימיים. זה הרי לא רציני. הניסיון של בעלי המניות בחברת "שומרי שתיקה בע"מ", להציג את העדויות אשר מנותקות מקונטקסט הפעילות המבצעית, מהמקום, מהזמן, ומהסביבה המלחמתית, לא רק מערערים את אמיתותם, אלא עשויים לשבש את המציאות בה הם התרחשו, ולתוחמם לרמה חד-ממדית. ידוע הוא, כי המלחמה נגד ארגוני הטרור ברצועת עזה, במסגרת מבצע "עופרת יצוקה", הייתה מורכבת וקשה בשל הבחירה המודעת של חמאס וארגוני הטרור להסתוות בתוך אוכלוסיה אזרחית ולנהל לחימה מתוך השטח הבנוי. דפוסי הלחימה הללו סיכנו באופן ישיר את האוכלוסיה הפלשתינית. במהלך המלחמה, שיגר חמאס 520 טילי קסאם, 200 טילי גראד ו- 1,169 פצצות מרגמה. הטילים, וחלק מפצצות המרגמה, שוגרו לעבר יעדים בישראל על-פי רוב מתוך השטח הבנוי, והם שימשו מטרות לגיטימיות לתקיפות אווירות של ישראל בניסיון לסכל את ההפגזה היומיומית של הישובים הישראלים. מחקר מקיף, אשר צפוי להתפרסם בקרוב, עתיד להצביע כי הדיווחים של ארגוני זכויות האדם על המלחמה לוקים ביסודם. הם מביאים עדויות רבות של פלשתינים המספרים על הלחימה, אך אלה משום מה אינם יודעים לספר על דפוסי הלחימה מהצד הפלשתיני. במרבית המקרים, כעולה מהמחקר, טוענים העדים הפלשתינים, כי בסביבתם לא הייתה לחימה מהצד הפלשתיני או כל נוכחות של ארגוני טרור. טענות אלה עומדות סתירה לדיווחים הרשמיים של ארגוני הטרור שחלקם מתועדים בסרטוני וידיאו. הנה כי כן, הצגת עדויות חיילים, המנותקים מנסיבות האירועים, מקונטקסט הלחימה, ממערך ההתנגדות, מאופי הפעילות של ארגוני הטרור באותה העת, ומתוך מבט חד ממדי בעיקרו – עשויים להציג תמונת מצב מעוותת, אשר אינה משקפת נאמנה את המציאות בשטח. על שוברי שתיקה בע"מ, מוטלת אפוא החובה המוסרית והערכית, להעביר לרשויות צה"ל את המידע הרלוונטי, אשר עשוי לסייע בבדיקה מקיפה של הטענות הקשות.
|
|