הרשימה הזאת נכתבה כמה שעות לאחר שבית המשפט שיחרר למעצר בית את האישה החרדית שהואשמה בהתעללות בבנה בן השלוש. לכאורה אפשר להתחיל לסכם, וכמקובל במקומותינו, לקבוע מי ניצח ומי הפסיד.
אבל ברשימה זאת אין סיכומים כאלה. כי בסופו של יום אין מנצחים. יש רק מפסידים. כולם הפסידו. החרדים בגלל תגובתם האלימה והפרועה, המשטרה שלא השכילה לטפל באירועים אלא בדרך של זרנוקי מים ודהרת פרשים, לשכות הרווחה שאפשרו למשטרה לעצור את האישה דווקא בצאתה מלשכת הרווחה העירונית, בית החולים שנגרר למלחמת האשמות עם קיצוני החרדים, הפרקליטות שלא הבינה כי אזיקים ומעצר לא יסייעו להשיג הסכמת המשפחה לבדיקת האמא, והתעקשה על כך עד שבית המשפט הוריד אותה מהעץ. הפסידה גם העירייה שמתקניה ניזוקו ועובדיה נפגעו. הפסיד הציבור הירושלמי שעליית המתח בין האוכלוסיה החרדית וכזו שאינה חרדית תפגע באורח חייו.
בצד רשימת המפסידים ישנה גם רשימת שאלות שחבל לעסוק בה משום שלא ניתן יהיה לקבל עליה תשובות. הרי שתי דוגמאות לשאלות: מי האחראי להפצה בתקשורת של צילום הזוועה של הילד החולה? מי רצה להוכיח באמצעות הצילום את צדקת טענותיו? מה חלקה של התקשורת בהלהטת הרוחות ובהעצמת המהומות?
לעומת זאת ישנה שאלה נוספת שיש טעם להעלותה: לאן נעלם ראש העיר ירושלים כשהרחובות בערו? אולי פעל גדולות ונצורות להרגעת הרוחות, אבל קולו לא נשמע בפומבי, בזמן שבית החולים והחוגים החרדים החליפו האשמות ובזמן שמפקד משטרת המחוז דיבר על מוכנות כוחותיו. לאן נעלמה הקריאה לריסון משני הצדדים, היכן היה הדיאלוג עם כל הגורמים? זה כמובן לא קל ולא פשוט. אבל זה מה שמצופה מההנהגה.
אם נדייק, צריך לציין כי בכל זאת שמענו את ראש העירייה במהלך ההתפרעויות. היה זה באמצעות הודעה לתקשורת שפרסם ובה הודיע כי עד החרדים יחדלו מאלימותם יושבתו כלל שירותי העירייה לשכונותיהם. אח"כ הסביר כי נאלץ להורות על כך מחשש לביטחונם של עובדי העירייה הפועלים שם. אולי הצעד היה נכון אך האם היה זה צעד נבון לצאת בהצהרה גורפת כזו באמצע המהומות? לא יותר פשוט להוציא את העובדים בשקט ממקום האירועים? מוכרחים ללוות זאת ב"תרועות חצוצרה"? יהיו כאלה שיצדיקו את הצורך בהודעה הזו, מפני שבאמת ההתפרעויות של החרדים היו בלתי נסבלות. אבל כמו שאומרים, לא מספיק להיות צודק.
יהיו בודאי גם מי שיחלקו על הנאמר כאן ויאמרו כי אי-אפשר להידבר עם קיצוני החרדים המתפרעים ויש גבול למה שניתן לסבול במדינת חוק. זה נכון. אבל מדוע ההנהגה העירונית בירושלים לא יכלה להגיע להסכמות אליהן הגיעה נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים?
עוד פרט: אחרי שבית המשפט אמר דברו והוריד את המשטרה, הפרקליטות ונציגי החרדים מהעצים עליהם טיפסו, אחרי שהאישה שוחררה למעצר בית והרוחות נרגעו, הבליח ניר ברקת ב"אולפן שישי" בטלוויזיה, הצביע על הצורך בהידברות והתלונן על כי איש משרי הממשלה לא התקשר כדי להזדהות ולתת גיבוי. הוא לא סיפר אם יזם פניה לממשלה לפעול, הוא לא סיפר על יוזמה שלו להרגעת הרוחות שביקש גיבוי עבורה, הוא רק התלונן שהממשלה אינה נותנת לצרכי ירושלים את המשקל הראוי.
ניר ברקת ניצב בפני תקופה קשה. הן החרדים, הן החילונים בוחנים את כושר מנהיגותו. המבחן הקרוב והמיידי שלו הוא המאבק על פתיחת חניון "קרתא" בשבתות. זה אינו המבחן היחידי.
