בואו נחזור רגע להחלטת בית המשפט העליון (בתיק ובבקשה לדיון נוסף) בעניין הנשיקה הצרפתית של רמון לקצינה.
1. בית המשפט סבר שבסמכותו למנוע את המינוי המחודש של רמון או לפחות להתנות בו תנאים.
2. על-אף שלא נקבע כי היה קלון, הרי שבית המשפט העליון סבר כי בסמכות לדון בסבירות ההחלטה, ולשקול אותה מול רף "חוסר הסבירות הקיצוני".
3. בדעת מיעוט קבעה השופטת ארבל כי נדרשת תקופת צינון.
4. דעת הרוב הייתה שלא נדרש צינון במקרה של רמון, אשר הורשע בגין עבירת מין מסוג "מעשה מגונה" ונקבע שלא היה קלון במעשיו.
בהודעתה לכנסת, כאשר ביקשה הממשלה את מינויו של רמון כשר, קבעה הממשלה:
"אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה בישיבתה היום כדלקמן: צירוף שרים לממשלה בהתאם לסעיף 15 לחוק יסוד: הממשלה... אני מבקש לומר... לפני שאני מוסר את ההודעה, כי ראש הממשלה בדבריו בפני ישיבת הממשלה שבה אושרו השינויים הללו בממשלה אמר כדלקמן: ח"כ רמון הורשע בבית המשפט. צריך לומר, שבית המשפט, כשדן בנושא העונש, פסק את העונש במפורש באופן כזה שלא ימנע ממנו פעילות ציבורית בכנסת ובממשלה, וזאת אף על-פי שהתביעה בקשה לפסוק שיהיה בעניינו קלון, ואף בקשה עונש שימנע ממנו לחזור לכנסת ולממשלה. שקלתי את המינוי של חיים רמון ואת כלל השיקולים בנושא זה - מחד-גיסא את פסק הדין, העונש, ואת כל מה שכרוך בנושא; מאידך-גיסא, את התרומה שיש למינוי חיים רמון לממשלה, לכנסת, ולעבודתו כראש הממשלה. לאחר ששקלתי בנושא, החלטתי שבאיזון בין השיקולים גוברים השיקולים למנותו לשר מאשר לא למנותו, ועל כן קבלתי את ההחלטה, וזאת אחרי שלמדתי את החלטת בית המשפט בנושא. על בסיס הדברים האלה של ראש הממשלה, ביקש ראש הממשלה, וכך החליטה הממשלה, לצרף את חבר הכנסת חיים רמון לשר נוסף בממשלה".
בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ ייחס חשיבות מרובה להודעתה זו של הממשלה וקבע בשורה התחתונה בסעיף 30 לפסק דינה של כבוד השופטת פרוקצ'יה:
"הרשות הממנה שקלה בעניינו של ח"כ רמון את מכלול השיקולים הרלוונטיים הצריכים לעניין. היא נתנה דעתה, מחד, לחשיבות תרומתו הצפויה למערך הממשלה, לאור יכולותיו, נסיונו הרב, ובקיאותו בנושאים המתחייבים מן התפקיד. מנגד, כעולה מהודעת השר שטרית למליאת הכנסת, נשקל היבט הרשעתו הפלילית בעבירה של מעשה מגונה, על נסיבותיה ומשמעויותיה. יש להניח כי נלקחה בחשבון גם העובדה כי ההליך הפלילי הסתיים רק לפני זמן קצר ביותר. הממשלה איזנה בהחלטתה את משקלה של ההרשעה הפלילית על נסיבותיה וטיבה, כפי שעלו מההליך הפלילי; כנגדה, היא בחנה את הנתונים המצביעים על חשיבות צירופו של ח"כ רמון לממשלה בעת זו. באיזון זה, הוכרעה הכף לעבר אישור המינוי, תוך מתן משקל ומשמעות לגורם ההרשעה ונסיבותיה, ולזמן הקצר שחלף מאז ניתן פסק הדין.
"בנסיבות העניין, אין לומר כי החלטת הממשלה למנות את רמון לשר לוקה בחוסר סבירות בולט, המצדיק התערבות שיפוטית לביטולה."
מפסק הדין רואים אנו כי בית המשפט, בבוחנו את סבירותה של החלטת הממשלה, התייחס לשני צדיה של המטבע, הן לצדדים אשר מצדיקים את המינוי וגם לצדדים השוללים אותו. ומה יכול להצדיק מינוי של עבריין פלילי בדימוס לתפקיד בכיר?
"חשיבות תרומתו הצפויה למערך הממשלה, לאור יכולותיו, ניסיונו הרב, ובקיאותו בנושאים המתחייבים מן התפקיד" (מפסק הדין).
ואנחנו, הרוצים לקבל החלטות נכון, ודאי ננסה לקחת את שיטת קבלת ההחלטות במקום שאין עליו עוררין יותר, בית משפט העליון. לפחות כך היינו מצפים שיעשו המומחים, בין אם ימניים הם או שמאלים, דתיים חילוניים וכו'.
ורוח הדברים של בית המשפט בעניין רמון, אומרת שמרגע שאין מניעה חוקית קונקרטית, אחד הפרמטרים המרכזיים הוא התאמתו של המועמד העבריין בדימוס, תרומתו הייחודית לתפקיד, הערך המוסף שלו אישית לציבור ולמערכות הממשל.
במקרה של רמון היה ברור לאיזה תפקיד הוא הולך, ולכן כל אחד יכול היה לשקול אם מילוי התפקיד הספציפי על-ידי רמון חשוב מאד לחברה או חשוב פחות ולהחליט. אך בעניינו של דרעי, לא הוזכר עדיין שום תפקיד, ולכן חסר מרכיב מאד מאד מרכזי באיזון, ומכאן שכל מי שמתנגד "בלאנקו", עושה זאת בניגוד לרוח ההחלטה בעניין רמון, ובכך שלא שם את פסק דין רמון, על כל נימוקיו המלומדים, בפני הציבור, ומוכיח גם שהוא עושה זאת בכוונת מכוון.
יש שיאמרו לבית המשפט העליון, לא מעוקצך ולא מדובשך, כלומר - אני לא מבין את השפה שלהם, היא לא שפתי, אין לי ברירה אלא לקיים החלטות, אך אף אחד לא יכול להכריח אותי לברך עליהן. מנגד יש אחרים ישרי דרך, אשר יאמרו, אנו שלמים עם השיטה, ואנו הולכים אתה בין אם היא מיטיבה אתנו ובין אם לאו.
אבל לצערי, רוב הציבור השמאלני המתיפייף והמתחסד, כולל ארגונים אשר שמו להם לכאורה למטרה למגר את השחיתות, מנסים לתפוס את המקל בשני קצותיו. כל עוד בית המשפט מיטיב עם האידיאולוגיה שלהם, הם ילכו אתו יד ביד, אך כאשר פרענק חרדי מאד מאד מוכשר עם קבלות, חושב על חזרה לעמדה שלטונית, הם יחביאו את בית המשפט מתחת לשטיח, יתעלמו מרוח פסיקותיו, העיקר שהפרענק החרדי יישאר בגטו ולא יאיים על ההגמוניה שלטונית שלהם.
