גם מי שחרד לעברית וניצב איתנות על משמר השפה לא יוכל לבלום אוצר בלום של מילים לועזיות, שהצליחו להשתרש בה ללא חלופות. טלפון, בנק, אוטובוס ואיצטדיון הן רק דוגמאות מובהקות, וכל ניסיון לעברת אותן פשוט יעלה חרס.
לא יעזור, אבל על השפה העברית נגזר, משום מה, לחיות בשלום עם שפת לועז. הפוליטיקה (מילה לועזית כשלעצמה) "העשירה" אותנו בקואליציה, אופוזיציה, דמוקרטיה, דיקטטורה וסוציאליזם; העיתונות תרמה את חלקה בצנזורה, סנסציה, סקופ, קרדיט ודד-ליין; הספרות הנחילה לנו את הרומן, את ההפי אנד, את הסאטירה, הפרוזה, האפילוג והקתרזיס; הכלכלה הורישה לנו את האינפלציה, הדפלציה, הסטגנציה, הפוליסה והבורסה; הפסיכולוגיה לא נחבאה אל הכלים ונתנה לנו את האינטליגנטי, הפסיכופת, ההיפראקטיבי, ההיפוכונדר, הטראומטי, ורחמנא ליצלן, בלי פאניקה, גם את - לא עלינו - האידיוט.
אוצר בלום מעולם הרכב אימצנו את הברקס, הקלאץ', הבאגאג' והספידומטר, שמאפשר לנו לתת גז; ואילו עולם הספורט שלח לנו את הגול, את הפנדל ואת הדרבי. הרפואה לא נותרה מאחור והעמידה אותנו בפני בדיקת א.ק.ג, חיפוש אחר וירוס או ציסטה, וגם איתור גלאוקומה, או חשיפת מחסור בויטמינים. מחרה מחזיק אחריה עולם המין: יש או אין קונדום; יש הומוסקסואלים ויש לסביות; יש נימפומניות ויש פריג'ידיות, יש אימפוטנטים ויש, אפילו, ברדק - שאיננו אלא בית זונות, אבל השתרש, בטעות, כחלופה לבלאגן - עוד מונח לועזי כשלעצמו.
ואחרון-אחרון, לא חביב, אוצר בלום של קללות. טבעה של כל שפה, ובכלל זה גם שפת עבר, שהיא לעולם מוצאת עצמה מקללת בשפה זרה: יש קוס אמק וקוס אוחתק; יש ארס ויש שרמוטה (מערבית); יש יובט פיימט (מרוסית), יש פזוונג (מרומנית), יש פאק (מאנגלית); יש קאקר (מגרמנית) יש פוטה מאדרה (מספרדית); ויש מארד (בצרפתית). ולמותר לציין כי כל זה אינו מכוון, כמובן, אליך הקורא התמים, ואם בכל זאת נפגעת - עימך הסליחה מראש!
