מבנה הדמעות ותפקידן:
דמעות העין מתפזרות כשכבה עדינה (פילים) על-פני קרנית העין. הן מקנות לקרנית שטח פנים חלק, שומרות על לחות העין, על אפיתל הקרנית (השכבה החיצונית) והן הקו הראשון בהגנה על העין מפני חדירה של זיהומים.
מחלקים את פילים הדמעות לשלוש שכבות:
1. השכבה המוצינית (רירית), היא הפנימית אשר באה במגע עם הקרנית. המוצין מורכב בעיקר מחלבון וסוכר, חומר של המערכת החיסונית ואנזימים ומופרש ברובו על-ידי תאים (תאי הגביע) המפוזרים בלחמית העין. גירוי עצבי גורם לתאים הללו להפריש את תוכנם ופגיעה בכמות התאים תגרום לירידה בכמות החומר המוציני;
2. השכבה המימית, היא האמצעית - מורכבת ממים, מלחים, חלבונים, ויטמינים, חומרים אנטי בקטריאליים והורמונים. המלחים שומרים על רמה קבועה של חומציות (PH) הדמעות בכדי למנוע נזק לאפיתל הקרנית והחלבונים משמשים כמחסום נגד חדירת מזהמים לעין. השכבה המימית מופרשת מבלוטות בלחמית העין ובנוסף, קיימת הפרשה רפלקטיבית בעת הצורך מבלוטת הדמע הראשית הממוקמת בחלל ארובת העין. גירוי פתאומי לעין (כגון גרגר חול שחודר), יגרום לרפלקס והפרשה של כמות רבה של נוזל מבלוטת הדמע הראשית;
3. השכבה השומנית, היא החיצונית ונמצאת במגע עם האוויר. מורכבת משומן המופרש מבלוטות שפתחיהן נמצאים לאורך שולי העפעף העליון והתחתון של העין. השומן מייצב את שכבת הדמעות, נותן להן שטח פנים חלק ומהווה מחסום כנגד אידוי הדמעות. קצב האידוי תלוי בעובי השכבה השומנית, והיא יכולה לצמצם את האידוי בכ-95%-90%. השומן מופרש במהלך כל היממה ובכמות גדולה יותר בזמן עפעוף. בשעות הבוקר לאחר השינה, כמות השומן בבלוטות היא הגבוהה ביותר, והיא מופרשת עם תחילת העפעוף.