לאחרונה התוודענו לשיטה חדשה של קומץ של מתיישבים ביהודה ושומרון, לפיה על כל מאחז שתפנה המשטרה הם יגבו "תג מחיר" מהפלשתינים. והנה אנו עדים לאחרונה לעקירת עצי זית, לשריפת שטחים וכדומה שנעשים כתג מחיר זה.
אקדים ואומר: סבור אני כי אין לפנות שעל מארץ ישראל ואני מצטער על כל קראוון שמפונה בכל גבעה, אך קביעת תג המחיר אסורה לדעתי מכמה סיבות:
הראשונה שבהן היא קודם כל
כבוד האדם שנברא בצלם. נכון, הפלשתינים הם אויבינו בחלק ניכר מהמקרים, ברם ישנם עדיין בלתי מעורבים ששריפת נחלתם עלולה להגיע לידי כך שמישהו מהם ייפגע.
הסיבה השנייה, ולא פחות חשובה, היא
אהבת ארץ ישראל. מי שאוהב את ארץ ישראל אינו יכול לבוא ולעשות נזקים בין אם הוא זורק נייר של מסטיק ברחוב ובין אם הוא שורף שדה.
הסיבה השלישית, שהיא באה למעשה כהמשך לשנייה, ש
עצם שריפת השדה מעידה כאלף עדים שהשורף בכוונה איננו "בעל הבית", שכן מי ירצה לשרוף את ביתו שלו, גם אם במרפסת ישן אדם בלתי רצוי? ולכן, קביעת תג המחיר מפקיעה בעצם מידי השורף את הטענה שהוא בעל המקום.
ישנם אמצעי התנגדות אחרים לפינויי מאחזים, כאלה שמקרבים במקום להרחיק, אבל הם דורשים זמן וסבלנות. עם ישראל מעולם לא פחד מדרך ארוכה. אלו שקובעים את תג המחיר בדומה לזה שאירע השבוע, כנראה התחילו לחשוש שהדרך ארוכה מדי.
