סיכול ממוקד באמצעות עוול

האחת מתנחלת, השנייה ממוצא אתיופי. מצוקת בנות מהמגזרים האלה מעולם לא הטרידה את ציידי העוול מהתקשורת. איך קרה שהעוול שנגרם לאתיופית נוגה זוראיש הפך לשיחת המדינה, והעוול שנגרם למתנחלת מרגלית הר-שפי לא ממש הפריע? הצביעות פנים רבות לה. זוראיש היפה והמקסימה זכתה להיות סלב, רק משום ש"גורם עלום" בסיוע סופת טורנדו תקשורתית, החליט ליירט את הסיכוי של השופט משה דרורי להיכנס בשערי ביהמ"ש העליון. מרגע ששמו עלה, היה מי שזיהה את חגורת הנפץ שהקיפה את פס"ד שהוציא מתחת ידו. אלמלא היה מועמד - ובעניין הזה אני נתלה באילן גמדי מרדכי קירשנבאום - האתיופית הייתה נשארת באלמוניותה. ציידי העוול יודעים: עוול – כמה שלא יהיה קשה - אם לא מתייחסים אליו, מתפוגג מעצמו. העוול שנגרם למתנחלת מרגלית הר-שפי, הוא דוגמית. קבלו ציטוט: "אני יודע בוודאות שמרגלית הר-שפי לא ידעה שיגאל עמיר עומד לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין. אני יודע את זה מודיעינית, הייתי ראש השב"כ" [עמי איילון / Ynet / 19.4.07]. עמי איילון אמר: "אני יודע בוודאות". הנה לכם ציידים יקרים, דיווח מפיו של מי שאתם מחשיבים, על עוול זועק לשמיים. שמעתם, והחרשתם. אילו עוול נטו היה מתניע אתכם, הייתם מסתערים על הנושא, עד לתיקונו. הניחו את העוול שנגרם למרגלית הר-שפי על כף המאזניים, על הכף השנייה הניחו את העוול שנגרם לנוגה זוראיש ותגלו הבדל תהומי. זאת צלחה את העוול עם דבשת, וזאת חייבת לשופט דרורי תודה עמוקה בגין הפיכתה לאתיופית מפורסמת ואהודה. בהתנהלות חכמה, גם בזכות יופייה - היא יכולה למנף את העוול שנגרם לה לקריירה. רגע, לא גמרנו עם המאזניים. אומרים לנו ששופטי העליון צריכים להיות ללא רבב. לזה, כולנו חייבים להסכים. עכשיו הניחו על כף המאזניים האחת את הרבב שדבק (יש שיגידו הודבק) בשופט דרורי, ועל כף המאזניים השנייה הניחו את דוח מבקר המדינה ממאי 2000 שבו קבע השופט בדימוס אליעזר גולדברג: השופטת עדנה ארבל קיבלה מהמדינה מאתיים אלף ש"ח שלא כדין. נו?!? אתם בוודאי שואלים: האם לאחר קביעתו של המבקר הגברת ארבל החזירה למדינה את הכסף? מי שיהין לשאול אותה את השאלה הזו, יזכה ממנה למחמאה כנה, בגין חוש הומור מפותח. זאת הזדמנות להזכיר, שהיועץ המשפטי מזוז האשים את הגברת ארבל בניסיון לתפור תיק לשרון. מתאים למי שהוסיפה לרזומה שלה "תואר שני" במשפטים. "התליינים" של אסתרינה טרטמן יכולים לעזור לכם לגבש דעה גם בנושא הזה. טועה ומטעה הפרשן המשפטי של ידיעות-אחרונות בעז אוקון, שמייחס את הפסטיבל סביב פרשת "האברך הדורס" על תוצאותיה, ל"לחץ ציבורי" (24.7.09). מדובר בסיכול ממוקד שעשתה התקשורת לשופט עם כיפה באמצעות העוול שבצבץ מתוך פסה"ד שכתב. לחץ ציבורי אמיתי מגיע מלמטה. מהציבור. הלחץ התקשורתי מזנק מתוך אג'נדה פוליטית ואידיאולוגית. מי שרוצה להחזיר את אמון הציבור בביהמ"ש העליון, חייב לתמוך בסילוק אלה המכהנים בו, שדבק בהם רבב. עדנה ארבל איננה היחידה...